"ביום שישי, ה-1 בספטמבר 1939, החל הסוף של חיי האמיתיים", כתב ברוך מילך ביומנו. בבדידות שאפפה אותו במחבוא לאחר שאיבד את אשתו ובנו הוא מחליט לכתוב את קורותיו על אלפי עמודים, פיסות נייר ופתקים כדי לשמור על שפיותו ולהותיר עדות. ד"ר ברוך בליך ניצל ועלה ארצה עם רעייתו לוסיה. קודם שעלה ארצה מסר את היומן המקורי לידי המכון היהודי ההיסטורי בוורשה. מאחר שלא הצליח להשיבו לחזקתו החל לשחזר את היומן מזיכרונו ובשנות השמונים החל לכתוב אותו מחדש. לאחר פטירתו יצאו בנותיו שוש אביגל ואֵלָה שריף במסע בעקבות ספרו של אביהן. הן הצליחו לקבל תדפיס מצונזר של היומן המקורי ונדהמו לגלות שהיומן המשוחזר עולה כמעט בקנה אחד עם היומן המקורי. הספר משלב חלקים מן היומן המקורי ומן היומן המשוחזר וכולל מבוא מאת שוש אביגל הפורש את סיפור המסע בעקבות הספר.
"שום דבר, כך נראה, אינו מקרי בספר המוקפד והמדויק כל-כך שהוציאה אביגל. לא שילוב הנוסחים, לא דבריה בתחילת הספר ובסופו, לא תמונת האב ערב המלחמה על הכריכה, לא תמונתו, בערוב ימיו, חובק את שני נכדיו, בניהן של בנותיו ולא תמונתו המהורהרת בדף שממול. אהבה רבה מאד נוצקה למלאכת הספר, ודברים שיוצאים מן הלב נכנסים אל הלב" (שולמית גבע, "ספרות וספרים", מעריב, 9.4.1999).
