בשנת 1972 זיכה בית המשפט בהמבורג את ולטר בקֶר מן האישומים בגין ביצוע פשעי מלחמה נגד יהודים. שלושים שנה לפני כן היה בֶּקֶר, המפקד הגרמני של המשטרה בעיר הפולנית סטַרַכוֹביצֶה, אחראי לחיסולו של הגטו היהודי הסמוך ושלח כמעט 4,000 יהודים למותם בטרֶבּלינקה וכ־1,600 יהודים לעבודת כפייה במפעלי התחמושת המקומיים. הזיכוי של בֶּקֶר הניע את בראונינג לחקור את הנושא, ועד מהרה היה המחקר לאתגר מתודולוגי והיסטוריוגרפי של חקר תולדותיה של תופעת מחנות הכפייה. הספר מבוסס על 292 עדויות של ניצולים והוא משרטט תמונה מורכבת של חיים ומוות במחנה כפייה מנקודת מבטם של האסירים היהודים.