זיכרון החסד - סיפורים מתיקי מחלקת חסידי אומות העולם

"19 החודשים ששכבנו מתחת לרצפה היו בשבילנו 19 שנים. לא ידענו מתי יום ומתי לילה, מתי קיץ ומתי חורף. שכבנו על האדמה באותם בגדים לעורנו, והכינים אכלו אותנו בכל פה. אבל סִִבלנו היה כאין וכאפס לעומת הסבל והפחד שסבלה וַלַיה. הפחד ביום והפחד בלילה. הפחד מפני אמה ואחיה, הפחד מפני השכנים, הפחד מפני המטה הגרמני שהיה סמוך מאוד לביתה." (ניצול השואה אברהם קירשנר על מצילתו, חסידת אומות העולם וָלֶֶָנטינה יָקָוֹמֹוֹבֹה ליפֶֶּר)

בספר זיכרון החסד מתארת אירנה שטיינפלד ברגישות ובכישרון רב מבחר סיפורי הצלה משולחן עבודתה משנותיה בתפקיד מנהלת מחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם. כאשר מונתה לתפקיד, רבים הביעו באוזניה את התפיסה שמעתה ואילך היא תוכל לעסוק בחלק הטוב והיפה של סיפור השואה. עד מהרה היא גילתה שאין זה מדויק: מקרי ההצלה אומנם משקפים אנושיות מעוררת השראה, אך אין בכוחה של זו להסתיר את ההֶֶקשר שבו התרחשו האירועים או להאפיל עליהם. המצוד האכזרי וחסר הרסן של הנאצים ועושי דברם וגורלם הנורא של היהודים הנרדפים ניכרים בסיפורים בכל שלב, ועל כן הם שזורים לא רק בגילויים של חסד אלא גם בזוועות ובביטויים קיצוניים של רוע.

העיסוק בתחקיר סיפורי ההצלה מתמקד בסיפורים אנושיים – בגורל האישי של הקורבנות ושל מי שניסו להצילם. בסיפורים האנושיים המרתקים האלה שלובים חוסן מוסרי וגבורה, רצח ואימה, רגעים של חסד נוגע ללב ומעורר השראה ומעל לכל – זיכרון שממשיך לפעום גם עשרות שנים אחרי סוף המלחמה.