לקדש את הזמן

הנושא של לוח השנה העברי בשואה עולה לעיתים תכופות בהֶֶקשר של השימוש המעוות של הנאצים במועדים העבריים; ניכר כי בכמה מקרים הם ביצעו בשיטתיות את מעשי הטבח בימים שנודעה להם קדושה מיוחדת ליהודים. בששת פרקי הספר לקדש את הזמן, ההיסטוריון אברהם רוזן מנתח את לוחות השנה מימי השואה בהֶֶקשרים שבהם נוצרו. הפניית תשומת הלב למגוון לוחות השנה העבריים שהוכנו בגטאות, במחנות ובמקומות מסתור נועדה להסיט את הדגש המחקרי מן המניפולציה של הפושעים הנאצים ובעלי בריתם אל מסירותם של היהודים למסורת העתיקה.

המחקר שלפנינו מחדש בהתייחסותו הרחבה והמעמיקה ללוחות השנה בשואה. בין השאר הוא בוחן בשיטתיות את השאלה כיצד ידעו היהודים בגטאות, במחנות ובמקומות המסתור מתי חלו החגים היהודיים. המחבר מדגים כי לוח השנה העברי היה עוגן ומגדלור בעיתות האימה והרדיפות ואִִפשר לרבים לדבוק במנהגי המסורת היהודית בתנאים קשים מנשוא.

לקדש את הזמן בוחן מחדש את היחסים בין הצורך המעשי לסמן את מעבר הזמן ובין ההמשכיות

של היהדות, בין קודש לחול, בין עבר לעתיד, אפילו בעיצומם של ימי החורבן. הוא ממחיש את חשיבותו של לוח השנה היהודי כסמל מובהק של שייכות ומעלה על נס את דבקותם ומסירות נפשם של היהודים בקידוש הזמן הדתי וההיסטורי בתקופה שנדמה לעיתים כי הייתה מצויה מחוץ לזמן.