כרזה ממלכתית 2026

הכרזה הממלכתית הזוכה לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ו

תחרות "מעצבים זיכרון": התחרות "מעצבים זיכרון" לעיצוב הכרזה הממלכתית, שזו לה השנה ה-15, מזמינה יוצרים ישראליים עכשוויים להביע קשת רחבה של משמעויות הקשורות בשואה באמצעות השפה החזותית. בכך ניתן ביטוי ליחסם של היוצרים לזיכרון השואה ולהשפעתם על עיצוב הזיכרון בחברה הישראלית. השנה זכתה בתחרות כרזה של המעצב יואב כהנא.

התחרות השנה התמקדה בנושא "המשפחה היהודית בשואה". בתקופת השואה ניסו היהודים לשמור על אחדות המשפחה במאמצים כבירים, אך השבר היה קשה מנשוא והפרידות הפכו לשגרה אכזרית. עם זאת, גם בימים של רדיפות וחורבן, המשפחה נותרה מקלט ומקור לכידות וחוזק. גם בקרב האסירים היהודים במחנות, היו האחווה המשפחתית והסולידריות הבין־אישיות קריטיות במאבק ההישרדות וסייעו להחזיק מעמד- ולו יום אחד נוסף. בנוסף, בניסיון להתמודד עם השבר הגדול, מצאו אומנים רבים- ילדים ומבוגרים - כוח ליצור, לבטא את רגשותיהם ולשמר באמצעות האומנות את הזיכרון והקשר למשפחתם. 

בכרזה מוצגת דמות אדם בוגר החובקת קווי מתאר של דמות נוספת – נעדרת. הדמות מסמלת ניצול שואה ששרד את התופת, ובמחוות ידיים רחבות מחבקת את הריק, את מי שאיננו עוד. דימוי זה יוצר מתח בין נוכחות פיזית מדומיינת לבין היעדר מוחלט, ומנכיח חוויה של געגוע, אובדן וכמיהה למגע שלא ישוב. במרכז הכרזה מופיע טלאי צהוב, ספק פרח בעל עלי כותרת צהובים. הטלאי מתכתב עם חובת ענידת הטלאי הצהוב בתקופת השואה כסימן היכר ליהדותם של העונדים אותו, ובה בעת נטען במשמעות סמלית של זיכרון, פגיעות אנושית ועדות היסטורית.

הכרזה מבטאת בעוצמה ובאיפוק את שברה של החברה היהודית לצד שברו של התא המשפחתי, באמצעות שפה חזותית הנשענת על דימוי של חוסר, כאב ואובדן. בד בבד היא מציעה מרחב של זיכרון, חמלה וגעגוע, ומצביעה על מבט אנושי אל עבר שיקום, המשכיות וחזרה לחיים.