עוד שחר קודר: יומנו של יהודי איטלקי במחנות המעצר ובמגורים הכפויים, 1939–1944

"באותם ימים של התבודדות אמרתי לעצמי: אוכל לכתוב את "יומנו של אסיר" או לפחות, להשלים את הקריאה... אבל אינני מצליח להתרכז לא בזה ולא בזה. מחשבותי משוטטות ללא הרף בין בארי, פוג'ה ושפלת סלרנו; אני מטה אוזן לכל ירייה, לכל זמנים של מטוס שחג מעל ההרים; בחרדה שכזאת בעודי מתוח כולי בציפייה לאפילוג שלפחות מבחינתנו אינו יכול להיות רחוק, אין בראשי מקום לכל מחשבה אחרת. כך המשכתי לבזבז זמן שלעולם לא אמצא שוב, אבל אינני מסוגל." (מתוך יומנו של נינו קונטיני, 16 בספטמבר 1943).

הצעיר היהודי האיטלקי נינוֹ קוֹנטיני היה עורך דין ציוני ואנטי=פשיסט, בן זוגה המסור של לָאוּרָה לַמפּרוֹנטי ואביהם האוהב של ברונו וליאו. בזמן השואה חווה על בשרו כליאה במחנות מעצר של המשטר הפשיסטי בעל בריתו של המשטר הנאצי. ראשית היה עצור במחנה אוּרבּיסַליָה (יוני–ספטמבר 1940) ואחר כך באיי טרֵמיטי שבחבל פּוּליָה (ספטמבר 1940–יוני 1941). לאחר מכן הוגלה למגורים כפויים באזורים כפריים נידחים עם משפחתו, תחילה בפּיצוֹפֵרָטוֹ שבחבל אַבּרוּצוֹ (יוני 1941–מאי 1943) ואחר כך בקַנטָלוּפּוֹ דֶל סַניוֹ שבחבל מוֹליזֶה (מאי–אוקטובר 1943). בשנת 1944 זכה נינוֹ סוף=סוף בחירותו והיה חופשי להביע את דעותיו בנפולי המשוחררת, אלא שכעבור זמן קצר גדעה מחלה את חייו בטרם עת.

במשך כחמש שנים, מנובמבר 1939 עד ספטמבר 1944, כתב נינוֹ יומן ותיעד בו לא רק את סיפורו האישי אלא גם את שנודע לו על התרחשויות היום=יום במשפחתו ובחוג חבריו על רקע אירועי מלחמת העולם השנייה ורדיפת היהודים באיטליה. הוא העלה על הכתב את מחשבותיו ואת רשמיו ברשימות מקוטעות, והקטעים התגבשו בהדרגה לכדי תיאורים בפרוזה של השנים הקשות ההן. רשומות היומן המוגשות לקוראי העברית מעניקות מבט נוסף על קורות יהודי איטליה בימי השואה והן כתובות בכנות מוחלטת של אדם המשׂיח לתומו עם ליבו.