יומן גטו וילנה וכתבים אחרים, 1939-1944

"אם אכן אני נשאר, ואם אכן אני מקריב את עצמי על מזבח הפשיזם – אקבל עלי את הדין, איטול את העט ואכתוב את פנקס העיר. [....] היהודים יוכנסו לגטו – ואני אכתוב הכל. הפנקס שלי חייב לראות, חייב לשמוע וחייב לשמש מראה ומצפון של האסון הגדול של הימים הנוראים הללו. אני מחליט לכתוב את פנקס המאורעות בווילנה." (23 ביוני 1941)

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 ופלישת הגרמנים לתחום ברית-המועצות בקיץ 1941 קיבל עליו איש הרוח ואיש הספר הרמן קרוּק (1897–1944) את תפקידו של מתעד האסון. במשך חמש שנים מטלטלות הוא העלה על הכתב מתוך תחושת שליחות את קורותיו בווילנה, בגטו וילנה ובמחנות הריכוז באֶסטוניה, ובה בעת אסף מידע על חייה ומותה של הקהילה היהודית בעיר שנודעה בכינוי ירושלים דליטא ועל אובדנו של עולם תרבותי שלם.

יומן גטו וילנה הוא כרוניקה יוצאת דופן המספקת תיאור רב-עוצמה של שואת יהודי וילנה ושל השמדת קהילות יהודיות רבות נוספות במזרח אירופה. קרוּק, איש תנועת הבּוּנד, מתאר בלשון חיה את קריסת פולין, את החיים כפליט בווילנה, את השמדת רוב יהודי העיר בקיץ–סתיו 1941 ואת הקמת גטו וילנה וחיי היום-יום בו. הוא מתעד את פעולותיה הרצחניות של גרמניה הנאצית בווילנה ומחוצה לה, את הקמתם ופעילותם של מוסדות הממשל הפנימי של הכלואים בגטו, ומספר על גירושם של השורדים האחרונים למחנות ריכוז באֶסטוניה ורציחתם על סף השחרור. את רשומת יומנו האחרונה שרבט קרוּק ב-17 בספטמבר 1944, וזו הוסתרה עם דפים נוספים של כתב היד שלו שעות מספר לפני שהוא ואסירים אחרים במחנה לאגֵדי נורו למוות וגופותיהם הועלו על המוקד.

מהדורה מקיפה ומוערת זו מאגדת לראשונה בעברית את יומניו של קרוּק מראשית המלחמה ועד ימיו האחרונים במחנות אֶסטוניה, לצד עיבודים ספרותיים של המתרחש ועדויות נדירות ומכתבים שאסף. כתביו של קרוּק אינם רק מסמך היסטורי. זוהי צוואתו של איש רוח שהאמין שהעט חזק מן החרב. מפעל התיעוד המרשים שכונן, שכלל גם מאבק סיזיפי לשימור אוצרות התרבות של החברה היהודית, זורה אור על הטרגדיה של יהודי וילנה ועל מאמציהם לשמר חיים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים גם כאשר עולמם נחרב.