ביעותים - עדותו של עציר בגסטפו, אסיר באושוויץ ועובד כפייה במחנות

 "זה נראה כמו מגדל בבל: במחנה דיברו בליל של שפות, קיללו בכל מיני שפות, מפני שהיו כאן עבדים מכל מיני ארצות, אבל מכות קיבלנו בשפה אחת ובכינו באותן דמעות."

עם הכיבוש הנאצי סגרה מציאות הרדיפה על הצעיר היהודי קונרד חרמץ. בית המסחר המשפחתי בסוסנוביץ הופקע ממנו, וב1940 נפל לידי הגסטפו ועבר חקירה ועינויים קשים. לאחר שחרורו מהמאסר היה אסיר בגטו, עם שאר יהודי העיר. במרס 1943 שולח לסדרה של מחנות לעבודת כפייה ומהם - לאושוויץ. כאשר הידרדרה בריאותו הצליחו חבריו לחלצו ולצרפו לקבוצת אסירים שנשלחה למחנות עבודה בין הריסותיו של גטו ורשה. בקיץ 1944 הועבר קונרד מוורשה בצעדת מוות לדכאו ומשם למחנות עבודה בבווריה. בימי המלחמה האחרונים עלה בידו לברוח מהמחנה לכפר סמוך, ושם זכה להשתחרר ולחזות בקץ המלחמה. 

אחרי המלחמה נודע לקונרד כי מרבית משפחתו הקרובה נספתה: אמו אסתר רחל גורשה לטרבלינקה, ואחיו עקיבא, גיסתו פרידה, ואחייניו רות ומאיר נרצחו אף הם. הוא היגר לברזיל, שבה חי אחיו הבכור. שם פיתח קריירה עיתונאית ואף היה לבעליו ועורכו של העיתון ביידיש דער נייער מאמענט. הוא זכה להקים משפחה כאשר נשא לאישה את אחייניתו שרה, ונולדו להם שתי בנות. 

קונרד חרמץ מיטיב להנחות את קוראי ספרו 'ביעותים' במורדות התלולים והאפלים של ניסיונותיו במאבק ההישרדות של מי שהתמזל מזלו לשרוד ולהיחלץ מן התופת.