"בעיניים יבשות מדמע" יומן ורשימות מגטו ורשה, 1943-1939

"איני יודע אם יגיע הפנקס הזה עם רשימותי לעין קורא בעולם, אף שהייתי מאוד=מאוד רוצה בזה. קשה לנבא, אם אזכה להוציאו לאור או ירצו להוציאו אחרים כשימצאוהו אחרי מותי. [...] יסלח לי הקורא [...] על שלא אחסוך אף צרה אחת, אף תיאור צער אחד, אותו עברנו. חשוב כל פרט, שיֵדע העולם, יזכור ויחרות אותו בזיכרונו ויוציא ממנו מסקנה נאותה. בטוחני שצער כזה וסבל כזה ויחס כזה עוד לא היו בעולם." (דצמבר 1940)

כתביו של איש האשכולות ד"ר ראובן פלדשוה (בן=שם) נמנים עם כתבי היד המעטים שנכתבו עברית במקור בגטו ורשה ומהיחידים ששרדו לאחר חורבן הגטו וגירוש היהודים אל מחנות המוות.

בכתב יד קטן וצפוף המשתרע על פני מאות עמודים תיעד פלדשוה את קורותיו וקורות בנות משפחתו בימי השואה החל במנוסה מוורשה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והחזרה לעיר, עבור ברדיפות הגרמנים, הכליאה בגטו, הגירושים לטרבלינקה וכלה בבריחה מהגטו והמסתור בכפרים הפולניים בצד ה"ארי" ערב מרד גטו ורשה.

חלקים נרחבים בחיבור עוסקים בהתרחשויות שהכותב היה עד או לחלופין התוודע להן, ולצידם שולבו קטעים רבים בעלי אופי של מסות, דברי הגות, ניתוח של תהליכים והתמודדות עם שאלות היסטוריות, פוליטיות ואמוניות.

היומן והרשימות כתובים בסגנון מרהיב ומקורי, עשיר במילים משפות זרות, במובאות מהמקורות, במונחים ובניבי לשון, וניכרות בהם יכולת תיאור ורגישות יוצאי דופן. הכתבים לא זו בלבד מגוללים את גורלו של אב המשפחה ראובן, גורל אשתו פנינה (פרלה) וגורל בִתו הפסנתרנית המחוננת יוסימה במציאות הקשה בגטו ורשה ובמסתור, אלא זורים אור על אוכלוסיית הגטו כולה על רבדיה הרבים וגורלה המר.

ראובן שרד, אולם חלומו "להציל את גחלת החיים הדועכת בנו ולשמוע את שופרו של השלום" כפי שכתב במילות צוואתו לא התממש בשלמותו: בתו ורעייתו נספו בתנאים הקשים במקומות המחבוא מצפון-מזרח לוורשה. בעיניים יבשות מדמע מקנה לקורא העברי היכרות עם דמות ייחודית ומרשימה מאין כמותה וקורע צוהר לקמילתה והתפוררותה של החברה היהודית בגטו ורשה תחת עול הנאצים.