עולם שלם קרס בתוכי: התבגרות במחנות ובצעדות המוות

"אבא של פרנצל נראה רציני ואסר עלי לשחק איתו מעכשיו והלאה. אני אומנם בחור טוב, אמר, ואין לו שום דבר, אבל אני נגד מוצא, ופרנצל גרמני ובנו של קצין גרמני ומסיבות רבות אינני חברה מתאים בשבילו. [...] בהתחלה לא הבנתי, כלל לא תפסתי למה התכוון. אך לאט−לאט התפשטו הדברים בתוכי בבהירות צורבת. "אתה יהודי", "לכן נשלח אביך למחנה בגרמניה", "אינך בן אדם בעיניהם רק מפני שאתה יהודי". אלוהים אדירים. מה חטאנו שנוהגים בנו כך? [...] עולם שלם קרס בתוכי. אינני יודע עוד דבר." (אוקטובר 1939).

ילדים יהודים מעטים בשטחיה הכבושים של אירופה שרדו, ומעטים אף יותר ילדים ששרדו במחנות ובצעדות המוות. אחד מהם היה היינריך דמרר, יליד סוסנובייץ, שהיה כבן 14 בעת שחרור דרום גרמניה. בהיותו בן 11 גורש לגטו ובגיל 12 היה לאסיר הצעיר ביותר באחד ממחנות המרכז הידועים ביותר לשמצה, בלכהמר (אושוויץ III).שמו נלקח ממנו ומעתה היה למספר 176950 , ועד סוף המלחמה עבר גם במחנות המרכז גרוס−רוזן, בוכנוולד ופלוסנבירג ואולץ לצעוד בצעדות המוות. בזיכרונותיו מתאר דמרר את האירועים בשפה ישירה ופשוטה ונמנעה מלאפיין את האנשים על פי תפקידם או מוצאם בלבד. כך מתגלים גם בין אנשי הס"ס בעלי לב ממלאים פקודות בלא הבחנה, ומנגד מתוארים אלה שביצעו את הפקותיו של הפיר בדיוק חסר מים ואף התעללו למוות באסירים שיש נתונים למרותם. היינריך הצעיר חווה חוסר הבנת לנוכח המצב בלתי אפשרי נסבל וטול הפשרה ועזר באביו רבים כדי לתפוס את המתרחש. אבל אני צריך לעשות תכופות, ובהרבה אנשים נאלץ הנער להסתמך על עצמו ולא תמיד היטיבות לזהות את הסכנות שנקרו בדרכו. התמודדותו הייתה מאבק יום−יומי נחוש אשר האיץ את התהליך התבגרותו.רק כך עלה בידיו לצלוח את טירופה של מלחמת הגזע הנאצית.

זיכרונותיו של היינריך דמרר הם עדות נדירות סטייל שונה הרדיפה והמאסר מנקודת מבטו של נער צעיר, אחד ממעטים שזכו לחזות בסופה של המלחמה. את רשימותיו המרתקות מייחדת כתיבתו הנוקבת אשר מצליחה להמחיש לקוראים את כאבו וחוויותיו בזמן השואה.