'ויקבר אתו בגי' - רפליקת אומנות

באנטוורפן של שנת 1941, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, יצר קרול דויטש, אמן אוטודידקט שהיה חלק ממעגל תלמידיו של ג'יימס אנסור, מתנה מלאת אהבה לבתו אינגריד לכבוד יום הולדתה השני. ככל שזהותו היהודית הפכה את חייו למסוכנים יותר ויותר, החליט דויטש להעניק לבתו מורשת שתישא עמה הלאה את הציווי המקראי: “והגדת לבנך”. הוא יצר יצירה רחבת היקף הכוללת תשעים ותשעה ציורי גואש המתארים סיפורי תנ״ך ודמויות מקראיות מוכרות. מתוך תחושה שמילים לבדן אינן מספיקות, העניק לבתו אוצר אמנותי - יצירות אמנות שנשמרו בתוך קופסת עץ מעוטרת, מעשה ידיו.

קרול דויטש ואשתו פלה נרצחו במחנות ההשמדה. אולם בתם אינגריד, שהוסתרה אצל משפחה קתולית בכפר, שרדה. כאשר שבה הילדה בת החמש לדירת סבתה באנטוורפן לאחר המלחמה, היא מצאה שם את ספר התנ״ך המאויר, שנותר שלם באופן כמעט נסי. דויטש הותיר אחריו מורשת חיה ונוגעת ללב. עם הצגתה לציבור ביד ושם, הפכה המתנה האישית והרוחנית של אב לבתו לחלק מהזיכרון הקולקטיבי — סמל להתנגדות איתנה לכל מה שהנאצים ניסו להשמיד.

(האותיות החסרות בתמונה מקורן באומן)