כץ השואה

במחקר זה טוען אלווין ה' רוזנפלד כי שפע הספרים, הסרטים, תוכניות הטלוויזיה, המוזיאונים ואמצעי ההנצחה הציבוריים הקשורים בשואה, גרמו באופן פרדוקסלי לפיחות במשמעות השואה ולהשת זיכרונה. הוא רחב רחב של אירועים ושל מנת תרבותיות, דוגמת ביקורו של הנשיא רונלד ריגן בבית הקברות הגרמני בביטבורג ב-1985, הסילופים בסיפורה של אנה פרנק, והאופן שבו תוארה השואה על ידי אמנים ובמאים דוגמת ג'ודי שיקגו וסטיבן. שפילברג. רוזנפלד סוקר את הכוחות התרבותיים שגרמו לפיחות ברכה של השואה כפי שהיא נתפסת על ידי הציבור הרחב. הוא מעמיד נגדם את ייצוגי השואה המפוכחים של עדים דוגמת ז'אן אמרי, פרימו לוי, אלי ויזל ואימרה קרטש. מסתיים באזהרה רבת הספר עצמה מפני התוצאות האפשריות השואה במודעות של קץ.