רכוש שנ: לגורל רכושם של קורבנות השואה המצוי בישראל

הספר חושף פרשה עלומה בתולדות היישוב ובתולדות מדינת ישראל שיש לה השלכות אקטואליות על עשיית צדק עם קרבנות השואה. בהתבסס על חומר ארכיוני שנאסף בארץ ובעולם מגלה כץ בספרו כי ראשיתה של הפרשה בשנות העשרים והשלושה של המאה העשרים שבהן ביצעו יהודים רבים מאירופה השקעות כלכליות בארץ ישראל. ההשקעות כלליות רכישת בתים, קרקעות עירוניות וחקלאיות וכן השקעות פיננסיות ובנקאיות. לימים הביטוח כי רבים מן המשקיעים בארץ-ישראל נספו בשואה. רבות מן ההשקעות נתפסו בידי "הממונה על רכוש האויב", חלק נתפסו בידי האפוטרופוס הכללי, חלק נותר ככל הנראה בבנקים, חלק נשאר בידי החברות למכירת קרקעות ואתצת קרקעות הנעדרים מפעל הקרן הקיים להעביר לידיה ולידי חברת הבת הימנותא. ועל ידי כך לשמרן בידיים יהודיות.

"אמנם עבר יותר משישים שנה מהתחלת השואה... הנשמות כבר אינן בעולם הזה אבל רכושך החומרי נשאר. לכל אדם הגון ברור שרכוש זה שי, ראשית לכול, לקרבנות שהצליחו לשרוד... ברור שאם מיליונים שילמו בחייהם על זוועות שלטון הרשע ואין הם לדרוש את מה שמגיע להם, הרי שיורשין... הם אלו שהם מגיעים אליהם... פרופ' יוסי כץ, בספרו בעיקר, הקדיש מאמץ וזמן למחקר בנושא כאוב זה. במחקר מקיף בדק את הנושא, והפרטים שהוא מביא בספרו מעידים על העוול שנעשה ונמשך גם היום..." [אפרים קריצלר, עמודים, יולי 2002].

"מאות מיליוני שקלים ואלפי דונם אדמה של יהודים שניספו בשואה, חסומים במרתפי הבנקים הישראלים והאפוטרופוס הכללי, בלי שהשורדים או יורשיהם מקבלים אותם בחזרה לרשותם. בספרו תובע פרופסור כץ צדק עם בעלי רכוש ולהחזירו. להם... פרופ' כץ אינו מתכוון לשקוט עד שתמוצה הפרשה מבחינתו..." [לירון נגלר-כהן, הצופה, 14 באפריל 2000].

"מחקרו של יוסי כהוא מחקר חלוצי מלאץ של המושג... מדובר בעבודת מחקר חשובה ופורצת דרך" [פרופ' משה ליסק].