אִספו ורִשמו!: התיעוד היהודי של השואה הגיעה לראשונות אחרי המלחמה

אִספו ורִשמו! הוא מחקר פורץ דרך המתאר לראשונה בהרחבה על סמך אוסף עצום של המקורות את פעילותם הנמרצת של הניצולים שייסדו ועדות היסטוריות ומרכזי תיעוד מיד אחרי מלחמת העולם השנייה. בעשור הראשון אחרי המלחמה אספו המרכזים הללו אלפי מסמכים נאציים לצד עדויות, זיכרונות, יומנים, שירים וחפצי אמנות של הקורבנות היהודים וכוננו את המסד להיסטוריוגרפיה של השואה שבמרכזה החוויה היהודית.

במחקר לאורה יוֹקוּש מפריכה את ההנחה הרווחת בדבר שתיקתם של הניצולים אחרי המלחמה הזו. אִספו ורִשמו! מתאר את פעילות התיעוד הנרחבת בצרפת, בפולין, בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה מתוך ניתוח מניעיהם של פעילי התיעוד לצד ניתוח שיטות האיסוף והמחקר ומדיניות הפרסומים ההיסטוריים של הוועדות ההיסטוריות ומרכזי התיעוד. מרכזי התיעוד היהודיים לקחו חלק חשוב בעשיית הצדק במשפטי הנאצים בנירנברג אחרי המלחמה ובמאבק נגד ניסיונם של הפושעים הנאצים למחוק את עקבות פשעיהם. ובמילותיה של לאורה יוֹקוּש, זהו "סיפור מרתק, זנוח שלא בצדק שכח, [ה]מראה שהתמודדותם של הניצולים אחרי המלחמה עם האסון שהיו עדים לו... לא התאפיינה בשתיקה וגם לא בצעקה; הוא מגלה שמקצתם בנו מחדש את חייהם סביב המשימה העיקשת. לחקוק בתודעתו ההיסטורית של העולם את הטרגדיה... שגבתה את חייהם שלשני שלישים מיהודי אירופה. הספר מבקש להעלות את פעילותם המרשימה מתהום הנשייה ולהעניק להם את המקום הראוי להם אבן הפינה של הכתיבה ההיסטורית על השואה...".

"זהו המחקר הקפדני הראשון העוסק במאמצים של ניצולי השואה לתעד את גורלם מיד אחרי השואה. על סמך מחקר זה הספר הזה מלמד שבניגוד לדעה הרווחת הניצולים לא שתקו אחרי השואה, אלא שהעולם סירב לשמוע. לאורה יוֹקוּש מצילה את קולותיהם. מן השכחה ומעשירה מאוד את הידע שלנו על השואה ואחריה". [עמֹר ברטוב, מחבר הספר אנטומיה של רצח עם: חייה ומותה של עיירה ושמה בוצ'אץ']