לאחות את השברים: התערותם של רופאים ניצולי שואה בריאות ובחברה בישראל 1957-1945

לאחות את השברים הוא סיפורו של המפגש המרגש בין הרופאים ניצולי שואה ובין היישוב והחברה הישראלית לאחר מלחמת העולם השנייה ובשנותיה הראשונות של המדינה. התחילה הדרך התקשה הממסד רפואי בארץ־ישראל לקלוט את הרופאים הניצולים, ותנאי עבודתם היו קשים. ואולם, באמצעות המפגש בין הרופאים הניצולים למטופלים, רופאים מנקלטים לקולטים, עוזרים למטופלים העולים להחלים ולהשתקם, ובהתאם זה הם שיקמו את זה והשתלבו במהירות חברתי עולמית. מחקר עוקב אחר הקלטות של רופאים בריאותיים ובאמצעות טבע הישראלית, ומבחין בין מאפיינים שונים של קליטתם על פי זמן עלייתם וגרי כל תקופה: מתום מלחמת העולם השנייה ועד הקמת המדינה, מקום ועד סוף העל תקופתיות הגדולה, ולבסוף הגל הגדול הגיע למפגש 1957-1956. בתום תקופת העלייה הגדולה היו הרופאים הניצולים כשליש מרופאי ישראל. הם השתלבו מערכת הבטיחות לפי צלה ההולכים וים, והניוד והגדלים המקצועיים היו ים. תרומתו של כל אחד מהרופאים האלה, בשליחות שקיבלו על עצמו, במקום שבו עבד, בתחום התמחותו ובמעמדו, מצטרפת לכלל תרומה גדולה של ציבור הרופאים הניצולים. כוחם עמד להם לקום מהאסון, לגייס תעצומות נפש למקצוע תובעני המיטיב עם בני אדם, נדבך חשוב בבניית שירותי בריאות במדינת ישראל הצעירה להיות ולעזור בקליטת רבבות העולים שזרמו אליה. סיפורם של רופאים אלה מסופר בספר זה לראשונה.