לא רציתי למות: מנורבגיה לאושוויץ

"כיום נותרו מעטים מאיתנו כדי להיות עדים לזוועות מחנות הריכוז הגרמניים. אני מרגיש שזו חובתי להפיץ את הידע על הטרגדיה הזו. כואב לזכור אותה. ובכל זאת יש לעשות זאת." ב-26 באוקטובר 1942, נעצר הסטודנט לרפואה הנורבגי רוברט סבוסניק (נולד בטרונדהיים בשנת 1915), וחודש לאחר מכן היה אחד מ-532 יהודים שגורשו על גבי האונייה דונאו. שנתיים וחצי הבאות לחייו של סבוסניק אבדו בקיום של עינויים, אכזריות והשפלה אנושית. הוא בילה שנה בכלא באושוויץ, ועשרה חודשים נוספים בפינוי חורבות גטו ורשה. יחד עם אלפי אסירים יהודים, סבוסניק נלקח לצעדת מוות, ובסופו של דבר הגיע לדכאו. הוא שוחרר בתת-מחנה אלאך באפריל 1945.

רוברט סבוסניק חזר לנורבגיה והשלים את לימודי הרפואה שלו, והפך לרופא ילדים אהוב בעיר הולדתו טרונדהיים. אך חוויותיו במהלך השואה נותרו כה חיות, עד שריח, צליל, קול גרמני גרמו לו לחוות מחדש את הסיוט. סבוסניק היה אחד היהודים הנורבגים הבודדים ששרדו את המחנות ויכלו להעיד על הזוועות. "אני מרגיש שזו חובתי כלפי אלה שלא שרדו להעביר מידע על מה שקרה", אמר. בהנחיית תחושת חובה זו, הוא דיבר בפומבי על חוויותיו, הגיב למאמרים אנטישמיים בעיתונות, והעלה את סיפורו על הכתב. בסיועו של העיתונאי הנורבגי עטור הפרסים הנס מליין, ועם הערות היסטוריות, הספר "לא רציתי למות: מנורבגיה לאושוויץ" מתאר את מסעו הייחודי ומתעד את חוויותיהם של יהודי נורבגיה במהלך השואה. לפיכך, לאחרונה, הסניף הנורבגי של מרשם זיכרון העולם של אונסק"ו הכריז על ההיסטוריה של סבוסניק כחלק מהמורשת התיעודית של נורבגיה.