בכל זאת אינני נפרד: שירי נער יהודי מבודפשט

גאבור בן השלוש-עשרה, נער יפה תואר וגבוה לגילו, הרגיש שהוא נחנק, שלאחר חודשים ארוכים במחבוא הקירות סוגרים עליו, שהוא חייב לנשום אוויר צח.

למחרת, 31 בדצמבר 1944, ימים מעטים לפני שחרור בודפשט, לא עמד עוד בסבל ופרץ החוצה. אמו דלקה אחריו, והם נפלו בידיהם של אנשי צלב החץ ששוטטו ברחובות בודפשט.

במותו הניח גאבור יותר משלושים שירים שכתב בשפת אמו. הנער ניחן ברגישות גבוהה, והרבה לעסוק בשיריו במשמעות החיים והמוות. שירתו היא תעודה היסטורית שבה משתקפת רגישותו ועומק מחשבתו של הנער המשורר.