הייתי פרטיזן יהודי: לחימה והצלה ביערות לובלין

פרנק בלייכמן היה בן 16 כשפרצה המלחמה ב-1939, הפלישה הגרמנית לפולין. תחילה שטף את קַמיוֹנקה, עיירת הולדתו, זרם פליטים יהודים מוורשה המופצצת. אחריהם באו חיילים פולנים נסוגים. קצר זמן אחרי הגיעו חיילים גרמנים לקַמִיוֹנקה הם החלו להתעלל ביהודים ובלייכמן הנער ראה, הזדעזע ונשבע לנקום. כעבור שלוש שנים עלה בידו להגשים את שבועתו. ערב הגירוש מגטו קַמיוֹנקה, באוקטובר 1942, חודש פרנק לברוח. הוא נפגש בדרכובורחים צעירים נוספים והקים איתם יחידה פרטית.

חלק הארי של ספר הזיכרונות הזה הוא סיפור השנתיים שעשה ביערות. פרנק בלייכמן היה צעיר, נועז, בעל תושיה וחושים חדים וכושר מנהיגות, תכלית שבאו לידי ביטוי בסיפור הישרדותו ביער בתור פרטיזן. סיפורו של בלייכ הוא סיפורם של פרטיזנים יהודים ביער פרץ'ב שבמחוז לוב – אזור שהתנהלו בו מאבקי כוח עקובים מדם בין תנועות פרטיזניות פולניות למיניהן – על ההפיזיים והנפשיים שהכבידו עליהם ועל הסכנות שארבו. הם הם מצד הגרמנים והן מצד הקבוצות הפרטיות הפולניות האנטישמיות והמלשינים המקומיים. אבל בייחוד זה סיפור על הערבות ההדדית היהודית הפרטיזנים היהודים קיבלו אותם לדאוג ולהציל יהודים שברחו מהאקציות אל היער.

הספר היה פרטי יהודי שופך אור על סוגיה שלא נחקרה דיה של התנועה הפרטית היהודית בתחום הגנרלגוברנמן.

"זהו סיפור מרתק על סבל, על עמידה ועל ניצחונה של רוח האדם, משׂואה של תקווה לכל התוהים איך אפשר שהטוב ינצח אי פעם את הרע בעולם טרופים. חשיבות הלקחה שהוא מלמד, אומץ ודבקות במטרה, בעינה עומדת. ראש כשהם קוראים את הדפים הללו; וכל בני האדם, באשר הם, בכל מאבקיהם, יכולים למלא גאווה על מה שיכולים בני אנוש לחולל כשהם לוקחים את גורלם בידיהם." [סר מרטין גילברט]