בצל הפרוטקטורט – רדיפת יהודיה בוהמיה ומורוויה, 1939-1945

במרס 1939, ערב סיפוחן של בוהמיה ומורוויה לרייך, חיו בתחומן קרוב ל-120,000 יהודים, ולפי ההערכות כ-80,000 מהם נרצחו בשנות מלחמת העולם השנייה.

בספרו בצל הפרוטקטורט וולף גרונר טוען כי בעבר התעלמו ההיסטוריונים מהאפשרויות של התפתחויות אוטונומיות ברדיפת היהודים בחבל הכבוש שלא בהכוונה מרכזית ברלין: הם סברו שבכל חבל ארץ שסיפחה גרמניה הנאצית לתחומה לפני המלחמה, היא פשוט ההתחלה את המדיניות האנטי-יהודית שהייתה בתוקף בעת סיפוחו.

ואולם, על פי המחבר, המדיניות כלפי היהודיםוטקטורט והקצנתה נקבע למעשה לפי ארבעה גורמי מפתח: המדיניות המרכזית של הממשלה הרייך בברלין; פעולות מטעם בנייה הפרוטקטורט הגרמניות; הצעדים שנקטה ממשלת הפרוטקטורט בפראג; וההגבלות שהטילו שלל שלטון מקומיות ואזוריות.

בהסתכמו על הדוחות התקופתיים שהגישה הקהילה היהודית בפראג ללשכה המרכזית להגירת יהודים ועוד מגוון מקורות אחרים גרונר מתעד בפרוטרוט את השפעת הרדיפות על היהודים נתיני הפרוטקטורט, על התרושותים ועל התמעטות סיכוייהם להגר ומבליט. את החשיבות של היוזמות האזוריות והמקומיות בהתפתחותם של הצעדים האנטי-יהודיים ובקצנתם. אמרו, יוזמות אחדות שיצאו מהפרוטוקטורט השפיעו על קבלת ההחלטות ברייך הגרמני עצמו, ויוזמות אחרות השפיעו על צעדי שננקטו בחבלי ארץ כבושים אחרים.

בדיקה מראה גם איך הקהילות היהודיות בפרוטקטורט ובעלי התים, שכל צעד וצעד שעשו נבחן בקפידה בידי הגרמנים, פעלו קולת פגיעתן הרעה של הרדיפות על ידי הרחבתם של שירותי הרווחה, סיוע בהגירה ועזרה בהשמה לעבודה, בין השאר בניצול האינטרסים הסותרים של מגוון שונות. כן עוסק מחקר בצעדים שלא זכו לתשומת לב מספיקת בחומר גטואיזציה מוקדמת בערי השדה ועבודות כפייה, וכאמור מוצגת בהלטה פעילותם של מוסדות לא-גרמנים.