זה קרה בפלנטה שלנו: מוסר ודילמות קיומיות בקרב יהודים במציאות השואה

"חוויתי את השואה מיומה הראשון של המלחמה ועד יומה האחרון. ראיתי את עמי מושפל, הייתי עד להובלתם של יהודי עיירי לבורות הירי, לפוליגון ולפונר. בתום המלחמה ראיתי את עיירי היהודית, השטעטל, ללא יהודים. כהיסטוריון, כתבתי על רצח היהודים בגאיות ההריגה ובחנות ההשמדה, ושמרתי על המרחק רגשי מהמאורעות שאותם תיארתי. אולם, כשהעמקתי תעניינותי בהם, הביקורתי גם בשאלות המוסריות שהם העמידו בפנאי, לא במציאות של ההווה אלא במציאות הקשה של השואה. אישור לחקור, לכתוב ולהתייחס אליהם כנושאים של דילמות מוסריות..." (מתוך הקדמת המחבר לספר)

זה קרה בפלנטה שלנו מציג, בליווי קטעי יומנים וזיכרונות, דילמות מוסריות שהתמודדו עמן הכלואים בגטאות ובמה בזמן השואה — בחירות שהן אינן בין טוב לרע אלא בין רע לרע מאוד. עוסק, חלק בין היתר, הספרות שנאלצו לקבל אנשי יודנרט ומנהיגי ציבור במצבים שונים, למשל כאשר לוקחים לקחת בתכנון הגירושים מן הגטו, וכן נוגע בעצבים חופים של תחומי הקאפו במחנה. המחבר מביא את סיפוריהם של יחידים בגטאות ובמקומות מסתור, ובוחן שאלות כגון: מה דינה של בריחה מהמחנה במחיר רציחתם של אסירים אחרים? האם יש לאפשר הצלה באמצעות המרת הדת? איך יש לנהוג בילדה חולה ששיעוליה לחשוף את יושבי המחבוא? למי להעניק תרופה ולמי לא בהיעדר מלאי מספיק של תרופות? והאם ראוי לקיים ערבי תרבות במציאות הקשה בגטאות? המחבר דן גם בסוגיית המחתרות ובקשריהן עם אוכלוסיית הגטו ומנהיגיו, ובתוך כך מציג דילמות מוסריות מניסיונו האישי בתקופת השואה.

יצחק (טולקה) ארד חזה כנער צעיר ביהודי עירו שווינציאן שבליטא מובלים להשמדה. התחיל 1943 ברח ליערות והצטרף לפרטיזנים. בתום המלחמה עלה ארצה והתגייס לפלמ"ח. הוא לחם במלחמת העצמאות, המשיך בשירות קבע בחיל השריון לתפקידו האחרון בצבא — קצין חינוך ראשי. חוץ 1993-1972 כיהן כיו"ר הנהלת יד ושם. בין מחקריו המערביים, תולדות השואה: ברית המועצות והשטחים המסופחים; מבצע ריינהרד: בלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה ורבים אחרים. ספרו האוטוביוגרפיה חורט בזיכרון: לוחם, שורד, מנציח ראה אור ב־2016.