קהילת תרבות על פי התהום: הקולטורבונד והעיתונות היהודית בגרמניה הנאצית 1941-1933

"כתב היד הוחזר לי ורובו הגדול מושחר [...] אנשי הגסטפו היו בכל המופעים שלי וקחו עין על מילוי ההוראות [...] עליתי אל הבמה וכתב היד בידי [...] הבטתי בכתב היד, והפכתי – באיטיות רבה – דף אחד, ועוד אחד, ועוד – כל זאת בלי לומר מילה, בלי לשלוח מבט מעבר לדפים, עד שהגעתי לשורה היחידה הלא מושחרת בדף, שורה שכמובן בליה בלא מובן ההקשר. קראתי אותה בקול, ואז המשכתי להפוך את הדפים. הכרזתי על היצירות והמבצעים הגיעו כאשר תורם. זה היה ערב קצר. התשואות היו רומות. הכל הבינו [את המעצב] ושבו לביתם בובשיקה. כל ידענו שבא הסוף. אני לא יכול להמשיך עוד. הגסטפו ניצח." (המוזיקולוגית ד"ר אנליזה לנדאו)

סיפורו של ה"קולטורבונד" – "ברית התרבות ליהודים הגרמנים" בשמו המקורי – בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה הוא טרגי מכל הבחינות בשל הגורל האישי שפקד את היהודים שהיו קשורים בו והאירועים שפעלו בהם, קשורים כולם בגורל יהדות. גרמניה. הקולטורבונד הוקם ב־ 1933 בעקבות הדרת היהודים מתחומי התרבות הפניות הגרמנית הכללית, ומילא פונקציה חברתית וכלכלית חיונית למשתתפיו, שנותקו לפתע מאורח חייהם הקודם.

בספר זה, שנולד בזיקה לסדרת העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית בקול הוצאת יד ושם, דוד ויצטום מציע לראות בטורבונד ובעיתונות היהודית מעין בועה של תרבות יהודית בגרמניה הנאצית, מורכב אחד של שנישני חלקיו גם נועד בסוף דבר גורל משותף. הקולטורבונד נועד לא רק להקליד את המצוקות המידיות אלא נוסד גם מתוך ציפייה ותקווה גדולה, שפיעמה בו ובעיתונות היהודית גם יחד, שהארגון יהפוך את יהדות גרמניה על מגוון זרמיה ופלגיה לקהילה במובן העמוק של המילה באמצעות ציפור נפשה של אותה יהדות – התרבות. עם זאת, השלטונות הנאציים ייעדו לארגון תפקיד שונה לחלוטין: מכשיר שליטה, פיקוח ותעמולה. כך היה ההוא גם אמצעי ציני בידי ארגון למעשה אכזריות ותאבות כוח, שגייס את המשתתפים. לצורכי נוגשו ומדכאיהם – ולבסוף רוצחיהם.

הספר מקים לתחייה את פעילות הקולטורבונד כפי שהשתקפה בעיתונות היהודית בת הזמן שהוא עשיר בציטוטים, בכרזות למופעי התרבות של הארגון, בתצלומים ובאיורים שליוו את טורי הביקורת.