נופי זיכרון: וינה, טרזינשטט, אושוויץ, כריסטיאנשטט, גרמניה, ניו יורק

רוצות איננה מאמינה לשחזר את אירועי השואה כי לעולם יהיו חסרים שם "הריח, והפחד העולה מגופיהם של בני אדם, התוקפנות המרוכזת, הרוח המתכווצת ונחלשת". זו ספרה נופי זיכרון אינו כרוניקה של אירועים דווקא אלא אנטומיה של זיכרון. התחנות נמצאות כאן: ילדות ונערות בווינה, גירוש שלה ושל אמה לטרזינשטט, השלוח לאושוויץ והחיים במחנה המשפחות, מעבר למחנה העבודה בכריסטיאנשטט, הבריחה מצעדת המוות והחיים בגרמניה שאחרי המלחמה עד ההיא לארצות הברית. מסע הזיכרון שלה, שעובר בחופשיות מן ההווה אל תחנות העבר וחוזר חלילה, משורטט ביד אמן מרגשת ובו בזמן ישירה ונוקבת, נקי מכל דרמתיות וסנטימנטליות ולמרות זאת אולי דווקא בשל כך בעל עצמה מטלטלת. רורף בקר בוחנת בלי הרים את זיונותיה הישירים, את החללים במסע הזיכרון שלה בנוגע לאירועים שלא היו עדים להם, למשל גורלו של אביה, ותרבות זיכרון השואה בכלל.

רות בדוקר ואמהּ שרדו את השואה והיגרו לארצות הברית שבה נעשתה רות פרופסור לספרות גרמנית וסופרת. אביה ואחיה למחצה נספו. רות כוכב היא כלת פרס היינריך היינה (1997) והפרס הספרותי היוקרתי על שם תומס מאן (1999).