שיהיו לך תמיד עיניים צוחקות: מסע ההישרדות של ילדה יהודייה מצ'ורטקוב לארץ-ישראל

"עכשיו את קריסיה. תלכי תמיד זקופה, תסתכלי אנשים בעיניים, שאיש לא חשוב שאת מפחדת או מסתירה סוד נורא. האירי את פנייך, אנשים אוהבים ילדים מחייכים. והעיקר – שעינייך יהיו תמיד צוחקות כי רק לילדים יהודים יש עיניים עצובות."

ככה אמרה אמא נטקה למרטה, ילדתה בת השמונה, כשהיא מוציאה ממרתף בית המרקחת שבו עבדה ושלחה אותה מצ'ורטקוּב לוורשה בזהות אותה בדויה. מרטה לא ראתה עוד את אמה והמילים האלה היו לציווי, לצוואה.

כוחות נפש עצומים למרטה הקטנה לקיים את צוואת אמה במסע ההישרדות שלה. כשהייתה בת שש נרצח אביה בידי מקומיים ועכשיו נשלחה בתור ילדה שנוצרה אל משפחה פולניה בוורשה ובה הייתה עדה למרד הפולני ולדיכויו, נכלאה במחנה המעבר פרושקוּב וחזרה אל ורשה החרבה, הקפואה ומוכת הרעב לאחר השחרור. אחר כך נקרעה בכפייה ממי שהייתה לה תחליף לאם, הגברת צ'פלינסקה הפולניה, והתגלגלה משם לבתי ילדים שאלו נאספו ילדים יהודים עזובים מהתות ומחנות רכבת בגרמניה.

מסע ההישרדות של מרטה נמשך גם כשהגיעה לארץ־ישראל ונשלחה למוסד לעליית הנוער במגדיאל. מרטה, הילדה הטראומטית והבודדה שהתגעגעה נואשות אל אמה המתה ואל "אמה" הפולניה, נתקלה בארץ באטימות לפרקים, באי הבנות, בקשיחות, אבל גם בחמלה, באהבה ובחסד. הציווי של אמהּ,"שייו לך תמיד עיניים צוחקות", ליווה את מרטה כל ימיה ועזר לה להתגבר על כל האפשר.

סיפורה של מרטה הוא סיפור הישרדותם של ילדים יהודים שנותרו לבד בעולם. זה סיפור על אחווה ועל קשרי חברוּת שהיה תחליף למשפחה שאבדה. זה גם סיפורם של אנשים טובים ורחומים שעזרו לה לשקם את אמונתה באדם.

מרטה גורן (ווינטר) היא אחות מוסמכת ובעלת תואר שני בחקר השואה, נשואה לעמוס גורן, אם לשלושה וסבתא לנכדים ולנינים. ב־ 2009 יצא ספרה קולות מהיער השחור המספר את קורותיהן של הקהילות היהודיות במחוז צ'ורטקוּב שבפולין (כיום אוקראינה).