ילדי, הצל את עצמך!: מנער לפרטיזן ולוחם

"לך ילדי הצל את עצמך", אמר לו אמו של המחבר כשהיה בן 14 בתחנת הרכבת שבלודז', פולין. היא נתנה לו חבילה קטנה לדרך ונשקה לו לשלום. זה היה בדצמבר 1939, עם פלישת הנאצים לעיר הולדתו, והוא לא ידע אז כי לא יראה עוד את אמו לעולם. מאותו רגע יצא המחבר למסע של בריחה, לחימה והישרדות. הוא פעל מרכיב המחתרת בגטו פרוזנה, ברח ליירות ביילורוסיה ונלחם בשירותים פרטיים, שירת בצבא הסובייטי ולחם בקרבת ברלין ושחרור פראג. עם תום המלחמה הוא שם על היותו ציוני ונשלח לרצות את עונשו בסיביר. לאחר שחרורו המפגש את חלומו ועלה לארץ-ישראל.

זכה בפרס זנדמן לשנת 2003 ובפרס קרן עגיט לספרות השואה וההתנגדות היהודית בשנת 2006.

"...את ספרך 'ילדי,הצל את עצמך' סיימתי לקרוא בנשימה אחת וב-4:30 לפנות בוקר. דרושים תעצומות נפש אדירות לאדם שחווה חוויות כשלך, על מנת לא לאבד צלם אנוש ואמונה באדם...ספרך ערוך יפה, כתוב בחן וקשה להתנתק ממנו..." [ברוך שוב, יו"ר ארגון פרטיזנים,לוחמי המחתרות ומורדי הגטאות בישראל].

"...קשה להישאר אדיש במחיצת 'ילדי,הצל את עצמך' של ישראל ברסטיצקי... אצל ברסטיצקי למשל, מגיע שיא העלילה כשהתלאות שונות מסתיימות, ב-1945. אז חל המפנה האיום: החייל המצטיין בצבא האדום, המנצח, עובר בבת אחת מהאור של השחרור. והחירות אל חשכת העריצות הסובייטית בעקבות הלשנה של עמית יהודי" [חגי חיטרון, הארץ, 16 ביוני 2006].