ללא הומור היינו מתאבדים

השימוש בהומור בתקופת השואה אמנם ידוע בין הניצולים, אך עד כה לא הוקדש לו מחקר של ממש. חיה אוסטרובר בוחנת את השימוש בהומור ובצחוק בתקופת השואה כמנגנון הגנה שסייע לכלואים בגטאות ובמחנות הריכוז וההשמדה להתמודד עם המציאות הנוראה. אוסטרובר עומדת על סוגי ההומור וחוקרת את תפקידם ומציגה מבחר מביטויי ההומור בחיי התרבות בגטאות ובמחנות - שירים הומוריסטיים, קריקטורות וקברטים - ומספרת את סיפורם הייחודי של שני ליצני גטו.