פפיצ'ק: הוא לא ידע את שמו

ביד אמן, כמו ברומן בלשי, מתאר יוסי שריד את מסע החיפושים של ילד יהודי גם בבגרותו ספק אם הגיע לקִצו. שריד, פוליטיקאי ומשורר, חש חובה להוציא את פטר-פפיצ'ק ממחבוא שתיקתו ולהפקיד את סיפור חייו ביד ושם. יוסי שריד ממלא בספר הזה את תפקיד השליח, שליחו של פטר (פפיצ'ק), חברו ובן גילו. כשאמא של יוסי הוליכה אותו אל גן הילדים של הגננת רבקה המלאכית במושבה רחובות, הוליכה אמו של פטר הקטן אותו ואת אחותו התאומה אל גן הילדים המעונים של ד"ר מנגלה, מלאך המוות מאושוויץ-בירקנאו. פטר-פפיצ'ק היה בן ארבע כשננעלו עליו. השערים של מחנה ההשמדה, ובן חמש כשבו השערים ונפתחו. הוא לא ידע את שמו, לא היה לו מושג מנין בא ולא הוא הולך. זה מתאר את מסעו הספר הארוך של פטר אחר זהותו, מסע שנמשך יותר מ-40 שנה, ועדיין לא הגיע כנראה אל קִצו.

"זהו סיפורו של שליח, של אדם המרגיש דחף עצום להביא דבר מה לידעת הציבור היושב בציון. סיפורו של ילד אשר בהיותו איש פגש את השליח... זהו סיפור על זהות... שריד היה אחד משלושת חברי הכנסת שנתבקשו ללוות קבוצה של תאומי מנגלה בביקור באושוויץ בקיץ 1990. שם הוא פגש לראשונה את סיפורו... וכך מביא לנו יוסף מרחובות את סיפורו של יוסף מפראג, סיפור על ילד ששנים רבות לא ידע את שמו אך בנה לבסוף את זהותו, ראשית. בברית המועצות נמצאת כאן, בארץ ישראל" [יהודית באומל, מקור ראשון, 27 בבינואר 2006].

"שיעור קטן בהיסטוריה חבוי גם בספרו הצנום של שריד, שהחליט להיות השליח של פפיצ'ק... וכך הוא מוסר בעדינות רבה את שברי קורותיו של הילד הקטן ביותר בבלוק, שבגיל חמש, לאחר שחרור אושוויץ, נמצא ישן בשלג... וכך בלי מליציות ועם כושר. הביטוי המעולה שלו הוא מצליח להראות את הפפיצ' במעט מלים והרבה עוצמה" [עפרה ריזנפלד, מוסף ספרים, הארץ, 25 בינואר 2006].