א גרויסע טאפ פון שוקולד

"אַל תֵּצֵא!" הִתְחַנְּנָה צִפּוֹרָה-לִיבָּא אֶל בְּנָהּ שִׂמְחָהלֶ'ה, כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ מְסוֹבֵב וּמוֹרִיד אֶת כּוֹבַע הַמִּצְחִיָּה עַל עֵינָיו וּמַכְתִּיף אֶת תַּרְמִילוֹ, "מְסֻכָּן..." אֲבָל שִׂמְחָה הֵישִׁיר אֵלֶיהָ מַבָּט. הַנִּצְנוּץ הַקּוּנְדֵּסִי כְּבָר לֹא הָיָה שָׁם, רַק הַרְבֵּה עָצְמָה וּנְחִישׁוּת: "אֲנִי מֻכְרָח, אִמָּא", אָמַר חֶרֶשׁ וְיָצָא. הָאוֹר וְהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁבַּחוּץ קָרְאוּ לוֹ אֲלֵיהֶם. וְחוּץ מִזֶּה, הֲלֹא כָּל כָּךְ הַרְבֵּה עֲבוֹדָה חִכְּתָה לוֹ בַּחוּץ! כָּל הָעֲנִיִּים, שֶׁלֹּא נוֹתַר לָהֶם מַה לֶּאֱכֹל, וְהַנָּכִים שֶׁלֹּא יָכְלוּ לָצֵאת מֵהַבָּתִּים - מִי יִדְאַג לָהֶם? מִי יִקַּח תַּכְשִׁיטִים וּכְלֵי בַּיִת מִתּוֹשָׁבֵי הַגֶּטוֹ הָרְעֵבִים וְיַחֲלִיף אוֹתָם בַּצַּד הַפּוֹלָנִי תְּמוּרַת מוּצְרֵי מָזוֹן? מִי יְתַוֵּךְ, מִי יְאַרְגֵּן, מִי יִתְמַקַּח? שִׂמְחָה!

את הסיפור הזה, "סיר גדול של שוקולד", שמעה המחברת ממקור ראשון, והוא כמו תבע ממנה: 'אל תשאירי אותי כסיפור ששמעת; עשי משהו, בעטך ובמכחולך, למען צעירי הדור הזה, ולמען הדורות הבאים. כדי שיוכלו לא רק ללמוד ולהבין במעט את מה שקרה באותה התקופה, באותה מציאות כל כך לא מובנת - אלא גם להכיר את כוחו של החסד שהכניס מעט אור בשנות החושך ההן'.

תרצה פלג, ציירת מהשורה הראשונה השולחת ידה גם בכתיבה, נרתמה לשליחות. היא העלתה על הכתב את הסיפור וליוותה אותו בציוריה, המשלבים כשרון, יכולת ביצוע מעולה, התאמה לרוח התקופה, ובעיקר – לב ורגש. והשילוב הזה מחבר באופן בלתי אמצעי את הקורא הצעיר בן ימינו אל אירועים ומחוזות מתקופת השואה.