נעורים גנובים: הישרדותן של חמש נשים בשואה

כולל את זיכרונותיהן של חמש נשים צעירות. עבור חלקן, דרכן הצטלבו במהלך השואה, בין אם באושוויץ, ברגן-בלזן או במקום אחר, אף על פי שלא ידעו זאת באותה עת. כל אישה מספרת את סיפור הישרדותה ואת גורל משפחתה, מפולין, טרנסניסטריה, שלזיה הצ'כית, כלא בברית המועצות, סלובקיה ומדינות אחרות, ועד לשחרור.

איזבל צ'וקו-שטראוך-גלבסקה, "חיי הראשונים": ספר הזיכרונות מתאר בצורה חיה את חייה של איזבל כנערה בגטו לודז' ולאחר מכן את הישרדותה באושוויץ ובברגן-בלזן. במחנות היא נשארה קרובה לאמה, אך אמה נפטרה בידיה בבלזן זמן קצר לפני השחרור. איזבל החלימה מטיפוס ומדלקת קרום הרחם בשוודיה ולאחר מכן עברה לצרפת כדי לגור עם דודה, הניצול היחיד במשפחה.

פרנסס אירווין, "זכור להיות בן אדם טוב": זיכרונות על החיים והשואה. בגיל שבע עשרה, פרנסס התגנבה מגטו קונסקי דרך ביוב כדי להשיג אוכל למשפחתה. לאחר כמעט שנתיים מאסר באושוויץ-בירקנאו, היא עברה צעדת מוות למאוטהאוזן ושוחררה ממחנה המשנה לנצינג של המחנה. היא היגרה לארצות הברית, שם הפכה למרצה בנושא השואה עבור "התמודדות עם ההיסטוריה ועם עצמנו" וחברה בדירקטוריון ובוועד הפועל של הלל בברוקלין קולג'.

לוטי כהנא אופלגר, הישרדות: סיפורה מעורר ההשראה של אישה המוכנה להקריב כמעט כל הקרבה כדי להציל את בעלה החולה, בתה בת השש והוריה הקשישים מהמחנות בניהול רומני (וסיוע אוקראיני) בטרנסניסטריה. בתושייה ובאומץ לב, לוטי וזיגפריד הצילו את המשפחה מאכזריות קיצונית ומאקציות רצחניות, בהן הובלו אסירי המחנה מעבר לנהר בוג כדי להיהרג.

מרגיט ראב קלינה, "הפעם האחרונה שראיתי אותם – זיכרונות 1939-1945": עם פרוץ המלחמה, מרגיט בת ה-16 ומשפחתה נמלטו מקרבינה (שלזיה הצ'כית) למזרח פולין. לאחר שאביה נהרג בפשיטה, המשפחה נמלטה מערבה לטארנוו, שם ירה הגסטפו באמה של מרגיט. מרגיט עבדה שם במפעל הטקסטיל מדריץ' ולאחר מכן במחנה העבודה פלשוב, גורשה לאושוויץ ומשם לברגן-בלזן. לאחר השחרור הצטרפה לקרוביה היחידים שנותרו בחיים בברטיסלבה.

ג'יין ליפסקי, "בריחתי לכלא וזיכרונות אחרים של נערה גנובה, 1939-1948": זהו סיפורה של אישה צעירה ששרדה את הנאצים ואת בתי הכלא הסובייטיים. היא הייתה במחתרת בגטו בנדין, ולאחר שמשפחתה גורשה לאושוויץ היא ברחה לסלובקיה, שם פגשה את בעלה לעתיד. פרטיזנים סובייטים לקחו אותם למוסקבה כדי לזכות בכבוד כגיבורים, אך כלאו אותם במקום זאת; היא מעולם לא ראתה את בעלה שוב. ג'יין ילדה את בנה בכלא, ובדרך נס שניהם שרדו. היא הוחזרה לפולין רק ב-1948 ומאוחר יותר התיישבה בארה"ב.