המקלחת הקרה של חיים חדשים: יומניו של ילד ששרוד לאחר המלחמה, כרך 3 - 23 באפריל, 1946? 10 ביולי, 1946

"ארבע שנים הייתי בלי בית. אבל עדיין יש לי תקווה בעולם השחור הזה שיום אחד אוכל לעשות את מה שאני באמת רוצה" [מחברת 6, 29 במאי 1946],

האמן הישראלי בעל שם עולמי וניצול השואה יהודה בקון החל לנהל יומן ביולי 1945, בעודו מתגורר בבית נוער בסטרין, צ'כוסלובקיה, זמן קצר לאחר שחרורו. במהלך ששת העשורים האחרונים, בקון מילא למעלה מ-240 מחברות. יומנו הוא פסיפס של מילים וציורים שדרכם הוא נזכר בעברו, מהרהר בהווה שלו ומדמיין את עתידו.

בייקון נולד במורבסקה אוסטרבה, צ'כוסלובקיה. בשנת 1941, בגיל שלוש עשרה, גורש עם משפחתו לטרזינשטט. שנתיים לאחר מכן נשלח לאושוויץ-בירקנאו. בייקון שרד את צעדות המוות למאוטהאוזן ולגונסקירכן לפני ששוחרר סופית, רק כדי לגלות שכל משפחתו הגרעינית נרצחה, מלבד אחות אחת.

בשנת 1946 עלה בייקון לארץ ישראל ולמד בבצלאל, שם הפך מאוחר יותר לפרופסור לגרפיקה ורישום. יומני היומן מספרים את סיפורו של ניצול צעיר, הבוחן את אתגריו הרגשיים והפיזיים לאחר סבל עז, ומגלה את כוחותיו ויכולותיו תוך כדי בניית חיים לאחר השואה. הכתבים מהדהדים את הדיאלוג הפנימי של המחבר בנוגע למשמעות קיומו, ואת שיחותיו, אמיתיות ומדומיינות, עם יקיריו שאבדו, בני דורו ואסירים לשעבר במחנה.

שני הכרכים הראשונים בסדרה, המכסים את ארבע המחברות הראשונות, פורסמו בשנים 2019 ו-2020. כרך שלישי זה מביא לקורא את המחברות החמישית והשישית, בהן בייקון מתעד את חודשי מגוריו הראשונים בארץ ישראל, את פגישתו המחודשת עם אחותו, רלה, ואת חייו ולימודיו בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. מחברות אלו מבטאות את מאמציו לפתח את כישרונותיו ואת הכשרתו כאמן. דבריו של בייקון, בליווי רישומיו, מציעים תיעוד מעמיק של ההרס, עולמו האישי ומאמציו העצומים ליצור חיים בעלי ערך ומשמעות.