המקלחת הקרה של חיים חדשים: יומניו של ילד ששרוד לאחר המלחמה, כרך 4 - 10 ביולי 1946 - 21 באוקטובר 1946

"איזה חיים יהיו אלה, ירושלים! אני יודע היטב מה פירוש המילה. כמו כל אסוציאציה, היא משתרעת על פני כל חיי". מחברת 8, 12 באוגוסט, 1946;

יהודה בקון, אמן ישראלי בעל שם עולמי וניצול שואה, החל לנהל יומן ביולי 1945, בעודו מתגורר בבית נוער בסטירין, צ'כוסלובקיה, זמן קצר לאחר שחרורו. במהלך שבעת העשורים האחרונים, בקון מילא למעלה מ-240 מחברות. יומנו הוא פסיפס של מילים וציורים שדרכם הוא מנסה לבטא את עברו, להרהר בהווה ולדמיין את עתידו.

בייקון נולד במורבסקה אוסטרבה, צ'כוסלובקיה, ובשנת 1941, בגיל שלוש עשרה, גורש עם משפחתו לטרזינשטט. שנתיים לאחר מכן נשלח לאושוויץ-בירקנאו, שם הוצב במחנה המשפחות, וכמה חודשים לאחר מכן נמנה עם קבוצת בני נוער שנבחרו לעבוד כעובדי כפייה. בייקון שרד את צעדות המוות למאוטהאוזן ולגונסקירכן לפני ששוחרר סופית, רק כדי לגלות שמלבד אחות אחת, כל משפחתו הגרעינית נרצחה. עם שובו לצ'כוסלובקיה, התגורר בייקון בבית מחסה זמני לנוער ליד פראג, בניהולו של ההומניסט פרמישל פיטר.

בשנת 1946 עלה בייקון לארץ ישראל ולמד בבצלאל, לימים הפך לפרופסור לגרפיקה ורישום בבצלאל והגיע לתהילה כאמן. מחברות אלה מספרות את סיפורו של ניצול צעיר, הבוחן את אתגריו הרגשיים והפיזיים לאחר סבל ואובדן עזים, תוך גילוי כוחותיו ובניית חיים לאחר השואה. הכתבים משקפים את הדיאלוג הפנימי של המחבר בנוגע למשמעות קיומו, ומבטאים את מחשבותיו האינטימיות וכן שיחותיו הדמיוניות עם יקיריו שאבדו, בני דורו ואסירי המחנה שאיתם חלק את שעותיו האפלות ביותר. בכרך הרביעי הזה, בייקון עוזב את הכפר החקלאי מקווה ישראל ועובר לירושלים, ומתחיל ללמוד בבצלאל. מחברות אלה עוקבות אחר מאמציו למצוא ולבנות בית חדש, תוך התמודדות עם חוסר הביטחון הכלכלי שלו, פגיעותו וזיכרונותיו מעברו הטראומטי. הוא כותב את המחברות הללו על רקע המציאות הפוליטית האלימה והמתוחה יותר ויותר בירושלים בשנת 1946. דבריו, בליווי רישומים, מציעים עדות תיעודית לחורבן, לעולמו האישי ולמאמציו העצומים ליצור חיים בעלי ערך ומשמעות.