המסע של אילזה קאופמן: וינה-פראג-בואנוס איירס

כל סיפור של הישרדות בזמן מלחמה שונה, אך לדעת במי לבטוח היא דילמה משותפת לרבים שנאבקו לשרוד את מציאות המלחמה. בסיפורה של אילזה, בקבוק קוניאק הציל שלושה אנשים, הצעת נישואין הצילה שתי משפחות, ועזרתה של אומנת נאמנה עשתה את כל ההבדל. אילזה קאופמן (לבית האן), שגדלה בווינה שלפני המלחמה כבת יחידה לאביה הבנקאי הנערץ ולאמה היפה, חווה ילדות מוגנת. כאשר הגרמנים פלשו לאוסטריה במרץ 1938, אילזה שהתה באולמוץ, עיירה קטנה במורביה, וביקרה את דודתה אלישיה. לאחר שאביה הורה לה לא לחזור הביתה, היא מצאה את עצמה לבד עם דודתה, מודאגת מהוריה הלכודים בווינה הכבושה. ארבעה חודשים לאחר מכן, הוריה הצטרפו אליה בצ'כוסלובקיה, ומאבקה של המשפחה והמסע הארוך לחופש החלו. נישואיה של אילזה לאדלברט (בלה) קאופמן, מנהל מלון אותו פגשה בפראג, סייעו למשפחה ליצור קשרים עם השגרירות הארגנטינאית, ובסוף 1941 הוריה רכשו דרכונים ארגנטינאים, שאפשרו להם להימלט מצ'כוסלובקיה. שנה לאחר מכן, אילזה, בעלה ובנם היו בין היהודים האחרונים שנותרו בפראג, ועם דרכוניהם ה"לא גרמניים" הם הצליחו להגיע לספרד דרך ברלין, לאחר מכן חצו את הגבול לליסבון והבטיחו מקום על אחת הספינות האחרונות שהפליגו על פני האוקיינוס האטלנטי במהלך פעולות האיבה, והגיעו לארגנטינה בתחילת 1943. "מסעה של אילזה קאופמן" הוא סיפור של הצלה, אהבה, משפחה וחברות, והוא כרוניקה נוגעת ללב של הישרדות.