הסערה: דז'יאלושיץ, ביזנוב, בירקנאו, ייווישוביצה, בוכנוולד.

בן שמונה־עשרה היה המחבר כשנשלח לעבוד במחנות עבודה באזור קרקוב. באוגוסט 1942 שב לבקר את משפחתו בעיירה דז'יאלושיץ ונלכד באקציה שבוצעה בבעיירה בספטמבר. משה ואביו גבריאל הגיע למחנה ביזנוב, ואילו אמו, אחותו וסבתו נשלחו להשמדה בבלז'ץ. משה ואביו עוד הצליחו לשוב לביתם, אבל בנובמבר 1942 נאלצו לברוח, ונדדו בין ערים וכפרים ממסתור למסתור עד שהסתננו לגטו קרקוב בפברואר 1943. חודש לאחר מכן גורשו לאושוויץ-בירקנאו ומשם למחנה המשנה יווישוֹביצֶה, ומשה שוב לעבודה במכרות פחם. אביו עבד בקומנדו התעלות, נפצע ונשלח למחנה בונה ושם אבד. משה הוצא מן המחנה בצעדת מוות, שרד עוד כמה מחנות ובסופה של צעדת מוות נוספת הגיעו לטרזיינשטט ושם שוחרר. עם חבריו לקיבוץ עלה על אניית המעפילים לטרון, אבל הם נתגלו ונשלחו למחנה בקפריסין. משה לחם במלחמת העצמאות, וכשנה לאחר המלחמה, שעה שהחוויות שצילקו את בשרו עדיין טריות, החל לכתוב את זיכרונותיו.