הסיפור שמעולם לא סיפרתי: מקובנה ודכאו לחיים חדשים

ערב אחד באמצע יולי 1945, מכונית ספורט אדומה עם קבריולה עצרה ליד הבית... גבר יצא ושאל, "האם במקרה אתה יודע איפה אורי חנוך גר?" הסתכלתי עליו בהפתעה ועניתי, "זה אני." "יש לי חדשות טובות בשבילך," הוא אמר... "נשלחתי להודיע לך שאחיך, דני, חי." באהבה ובגעגוע, אורי חנוך מתאר את ילדותו המאושרת בקובנה לפני פלישת הכוחות הסובייטיים לליטא והכיבוש הגרמני שלאחר מכן. לאחר ששרד רעב מתמיד ונמלט ממוות בגטו, הוא גורש למחנה הריכוז דכאו-קאופרינג, שם סבל מעבודות כפייה בתנאים הקשים ביותר. במאי 1945, אורי ברח לחופשי ושוחרר על ידי הצבא האמריקאי. אורי ודני התאחדו באיטליה ועלו על ספינת מעפילים לארץ ישראל, שם הצטרפו לקיבוץ. בדצמבר 1947, אורי התגייס לפלמ"ח ולחם בקרבות הקשים לשחרור ירושלים. לאחר החלטתו לעזוב את הצבא בשנת 1952, הוא התמודד עם קשיי החיים האזרחיים, חסר כל וללא תמיכה משפחתית. לאחר מכן הפך לאיש עסקים מצליח ונישא לאהובתו הראשונה. אורי הקדיש את עשרים שנותיו האחרונות לשיפור חייהם של ניצולים ולהנצחת זכר השואה בישראל ובגרמניה, וזכה בעיטור השירות הגבוה ביותר מטעם ממשלת גרמניה. יהודית, אשתו, המשיכה במשימתו והוציאה את ספר זיכרונותיו לאור. "הסיפור שמעולם לא סיפרתי" הוא סיפור אישי ומרגש על כאב וצער, שמחה ואושר ואהבה גדולה. ספר זיכרונות זה, המסופר בצורה מרתקת, מספק תובנה ייחודית לסיפורה של מדינת ישראל והעם היהודי.