עקבות בזיכרון

"מה אפוא פירוש הדבר להיות עֵֵד לאירוע כזה שאינך זוכר, בעיקר כששוררת תחושת דחיפות כיוון שאתה עלול להיות העד האחרון לאירועים? מה פירוש הדבר להיות עד לאירוע אשר, כשמישהו מתארו, קשה להאמין שקרה? מה פירוש הדבר להיות עד לאירוע שכאשר אתה שואל עליו בימי ילדותך, איש איננו ממהר להסבירו לך? מה פירוש הדבר להיות עד לאירוע אשר עצם קיומך שולל אותו?".

הרב יוסף פולק הוא ניצול שואה ואחד מצעירי העדים לזוועותיה. הוא נולד באוקטובר 1942 וכבר בהיותו תינוק גורש עם הוריו מהעיר האג שבהולנד אל מחנה וֶֶסטֶֶרבּוֹרק, ובשנותיו הרכות היה כלוא גם בברגן־בלזן. סמוך ליום השחרור חלו שני הוריו בטיפוס, ונשימותיו האחרונות של אביו נחרתו בו כאחד מזיכרונותיו המוקדמים. יוסף נותק מאמו ושניהם שרדו בנפרד, אך כעבור זמן מה התאחדו. בפגישתם הראשונה לאחר השואה היה על האֵֵם החלושה לשכנע את יוסף כי הוא אכן בנה. היא נתנה לו ציצית וסידור קטן והסבירה שיהיו נחוצים לו בתור יהודי. לימים היגרו האם והבן לקנדה, ויוסף היה לנער שאמו נשענת עליו בהליכתה, בהיפוך תפקידים.

בספרו עקבות בזיכרון, יוסף פולק, שברבות הימים נעשה רב ודיין בעל שם בצפון אמריקה, בונה את עדותו בכמה רבדים ומתחקה אחר תודעתו המתעוררת של אותו פעוט ששיחק בין גופות היהודים בברגן־בלזן. עדותו המטלטלת כתובה בלשון חידתית, בין שירה לפלפול תלמודי, ומבין השורות עולה כאב שאיננו מרפה. בכתיבתו ניכר כי בשבילו, השאלה היכן היה האל בשואה היא השאלה הקשה ביותר לאדם הדתי, ועל אחת כמה וכמה ליהודי שניצל מן התופת.

ספר זה ראה אור לראשונה בשפה האנגלית בהוצאת אורים, והמהדורה המקורית זכתה בפרס היוקרתי National Jewish Book Award.