שמש מצועפת: מצרפת לאושוויץ ובחזרה - לספר כדי להנציח

אחד חודשים לאחר שחגג פול שאפר, נער יהודי אוסטרי, בר-מצווה בווינה, הוא היה עד לפלישה של צבא גרמניה הנאצית לאוסטריה ולסיפוחה של ארצו לרייך הגרמני במרס 1938. בעבור פול התחילה השואה כבר אז, כאשר עזב עם משפחתו את העיר הולדתו ויצא לנדודים לאורכה של אירופה הכבושה. המסע הזה הוביל אותו מאוסטריה דרך בלגיה וצרפת עד לפולין, הוא הגיע בחזרה לצרפת. נדודיו נמשכו שבע שנים, שבהן עבר שבעה מחנות מרכז והשמדה, ובהם חווה שבעת מדורי גיהינום. ואולם תמיד עמד לנגד עיניו המשפט שראה על הקיר במחנה דרנסי לפני שגורש לאושוויץ: "כשאין עוד שביב תקווה, זה הרגע שבו אסור להתייאש". פול שאפר הצליח להגיע לבסוף לחוף מבטחים לאחר בריחתו מצעדת המוות ושחרורו המיוחל. בזכות רגישותו וצניעותו וחרף הניסיונות הרבים שידע, שמר פול על צלם אנוש לאורך כל הדרך, כאשר המלחמה שיקם את חייו, הקים משפחה ופיתוח קריירה מזהירה. על-אף לעסוק בו הרבים ראה את עצמו מחויב להנצחת השואה, והתמיד להיפגש עם בני הדור הצעיר כדי לספר את קורותיו העובדים האיומות ההן. שמש מצועפת שזורות בספר כחוט השני הנימה המפוכחת והאותנטית של פול שאפר לצד כנות ורג שמקניות לסיפורו גוון מיוחד והופכות אותו לבעל ערך רב. כן משולבים בספרי הקדמה שכתבה סימון וייל, פגש פול במחנה בוברק, ודברי הקדמה שכתב סרז' קלרספלד, צייד הנאצים וחוקר שואת יהודי צרפת. סגנונוחודי של פול שאפר היינו לקוראים לצעוד עימו יד ביד לאורך המסע הארוך והמפרך, כצופים מן הצד, ולחזות במתרחש מבעד לעיניו. אין ספק שכפי שמצא פול אוזן קשבת אצל בני הנוער שפגש, כך ייגע סיפורו בלבבות קוראיו.