העיצוב החזותי בעיתונות היהודית בגרמניה, 1938-1933

אלמנטים חזותיים ובייחוד תצלומים הם חלק משני של העיצוב הגרפי של העיתונים היהודיים הגרמניים, והם באו בעיקר לסייע למילה הכתובה ששימשה גורם התקשורת הראשי. ואף־על־פי־כן מחקרים נוספים על תרומת הצדדים החזותיים עשויים לסייע בהעמקת ההבנה של העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית. סקירה קצרה זו של העיצוב החזותי בעיתונים היהודיים מראה כיצד תמונות, תצלומים ויסודות גרפיים מהדהדים את מצבם הפוליטי הקיומי הייחודי של יהודי גרמניה בכלל ושל העיתונות היהודית בגרמניה בפרט. בתחום העיצוב החזותי מתנגשות זו בזו מסורות והתנסויות שונות שמקצתן סותרות זו את זו: המסורת היהודית של המילה הכתובה; הספקנות כלפי תמונות חזותיות; העיתונות המסורתית; עליית העיתונות המצולמת המודרנית שמשכה גם צלמים יהודים רבים; יעדים ציוניים מול יעדים יהודיים גרמניים; שאלות של יהודיוּת ושל זהות יהודית כמו גם העימות עם התעמולה האנטישמית שהסתמכה במידה רבה על כוחה של התמונה. אף־על־פי שבמרבית המקרים, לפחות בעיתונים שנותחו במאמר הזה, נועדו התמונות והתצלומים לשרת את המאמרים בתור איורים, התברר שהופעתם החזותית של העיתונים עוצבה במידה רבה בהשראת מסורות ישנות וחדשות של ראיית העולם. מצד אחד אמנויות יהודיות מסורתיות ו"עיצוב" יהודי חזותי מסורתי הוצגו בעיתונים כדי להראות לקוראיהם את עושרה של התרבות והמסורת היהודית. מצד אחר אסתטיקה חזותית ציונית שהתפתחה במהירות השפיעה גם היא על צלמים יהודים בגרמניה. התצלומים והתמונות שיקפו בדרכים שונות את הטקסט הכתוב, והעיתונים פיתחו מסר רב־משמעי באמצעות השילוב הייחודי בין הטקסט לתמונה. זו הייתה אחת הדרכים של העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית להתמודד עם האתגרים שעמדו בפניה כמדיה וככלי תקשורת בחברה טוטליטרית.

ד"ר טובּיאס אֶבּרֶכט־הַרטמן הוא מרצה בכיר במחלקה לתקשורת ועיתונות ובמרכז ללימודים גרמניים (DAAD) באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא חיבר ספרים ומאמרים אחדים בנושא זיכרון השואה בערוצי המדיה, היסטוריה של המדיה והקולנוע, היסטוריה גרמנית וזיכרון, קולנוע ישראלי ותרבות וערוצים דיגיטליים להנצחת השואה.

הכרך ראה אור בסדרה העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית: מקורות ומחקר בעריכת גיא מירון.