מה שהזמן והעצב הירו: אם ובנה מתמודדים עם משא העבר

בקיץ 1945 חזרה לראשונה רוֹמה נוּטקֵביץ', כנערה בת למשפחה ציונית ואמידה, לפולין ולוורשה ונוכחה בת מורה החדה שחוללה המלחמה בקרב ובעיר הולדת. רוֹמה נותרה פליטה חסרת כּל ובני משפחתה הקרובים נרצחו. קרוב לשישה עשורים אחר כך גוללה רומה ברגישות ובגילוי לב, בספר שכתבה במשותף עם בנה דורון, את קורותיה כנערה בגטו ורשה, בחנות עבודה בפרוורי העיר ובמחנות המרכז וההשמדה מיידאןק, אושוויץ-בירקֵנאו ורָוֶונסבּריק. אינסטינקטים חדים, תושיה ובעיקר יד המקרה הם יכולים להוסיף ולשרוד. הספר נחתם בימי השיבה ההדרגתית לחיים ובמעבר למחנה עקורים, משם עלתה רומה ארצה ב-1948.

לצד תיאור חוויותיה האישיות נחשף בכלל חומרתו משא ימי השואה הרובץ עליה ועל צאצאיה.