כל עוד יש חיים...: שירים ממחנה העבודה מיטלשטיין 1944-1945

לשרוד יום נוסף במחנות היה התנגדות רוחנית. השירים בקובץ זה נכתבו על ידי ריבה מינסקה (רות מינסקי סנדר) במהלך מאסרה כאסירה מספר 55082 במחנה העבודה הנאצי במיטלשטיין, גרמניה. היא כתבה אותם במחברות קטנות בזמן שהסתתרה במיטתה. בכל יום ראשון, היא הייתה קוראת את הפסוקים המרגשים הללו בקול רם ל-50 הנשים האחרות בחדר. הן היו קהל היעד הביקורתי והנאמן שלה. היא השתדלה לתאר סצנות מחייהן - את ייסוריהן, את כאבן ואת געגועיהן - כדי לתת לכולם מעט אומץ ורצון להמשיך. כפי שאמה, נחה מינסקה, נהגה לומר: "כל עוד יש חיים, יש תקווה". כך הן בילו את ימי ראשון שלהן, וכל מי שהיה לו קצת כישרון עשה כמיטב יכולתו להביא מעט אושר לחייהם הטרגיים.