"בעיניים יבשות מדמע" יומן ורשימות מגטו ורשה, 1943-1939

ג'וזה רוי

מבחר תעודות 1933 - 1945 

עורך: וולף גרונר
עורכי המהדורה: גיא מירון, סוזנה היים

כרך זה פורס לפני הקוראים העבריים מבחר עשיר של תעודות על חיי היהודים בגרמניה הנאצית מעליית המשטר הנאצי עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. חלקו הראשון, הרייך הגרמני 1937-1933 , מסתמך על הכרך הראשון בסדרת התעודות הגרמנית על תולדות רדיפתם ורציחתם של יהודי אירופה בידי גרמניה הנאצית:
Die Verfolgung und Ermordung der europäischen Juden durch das nationalsozialistische Deutschland 1933–1945 (VEJ)

 התעודות, המסודרות בסדר כרונולוגי, נותנות ביטוי למגוון נקודות מבט על האירועים: של היהודים שחיו בגרמניה תחת המשטר הנאצי; של החברה הגרמנית הלא־יהודית; של יהודים מחוץ לגרמניה; ושל גורמים בין־לאומיים. הן משקפות באופן בלתי אמצעי את תהליכי שלילת זכויותיהם והדרתם של היהודים מן החברה הגרמנית ואת דרכי התמודדותם של היהודים – הן בתור יחידים הן בתור קהילה – עם השלכות הנישול והבידוד החברתי בחיי היום־יום.

On Duty - The Role of the Polish Blue and Criminal Police in the Holocaust

By Jan Grabowski

The Polish Police, commonly called the Blue or uniformed police in order to avoid using the term “Polish,” has played a most lamentable role in the extermination of the Jews of Poland. The uniformed police has been an enthusiastic executor of all German directives regarding the Jews.

Emanuel Ringelblum, Warsaw, 1943

Shortly after the occupation of Poland in the fall of 1939, the Germans created the Blue Police, consisting mainly of prewar Polish police officers. Within a short time, this police force was responsible for enforcing many anti-Jewish regulations issued by the Nazis. Who were these policemen, and how did they transform from ordinary policemen to murderous executioners? And what was the role of the Germans in this horrifying picture?

באותם ימים של התבודדות אמרתי לעצמי: אוכל לכתוב את "יומנו של אסיר" או לפחות, להשלים את הקריאה... אבל אינני מצליח להתרכז לא בזה ולא בזה. מחשבותי משוטטות ללא הרף בין בארי, פוג'ה ושפלת סלרנו; אני מטה אוזן לכל ירייה, לכל זמנים של מטוס שחג מעל ההרים; בחרדה שכזאת בעודי מתוח כולי בציפייה לאפילוג שלפחות מבחינתנו אינו יכול להיות רחוק, אין בראשי מקום לכל מחשבה אחרת. כך המשכתי לבזבז זמן שלעולם לא אמצא שוב, אבל אינני מסוגל.

(מתוך יומנו של נינו קונטיני, 16 בספטמבר 1943)