קרלה וולף

"עד כמה טרגי היה בשבילי להישאר מאחור משום היותי בת לנישואי תערובת, בשעה שכל חברי, מורי, כל עולמי כולו — נעלמו, נשלחו לגורל בלתי ידוע. אולי הדבר נשמע פרדוקסלי, מוזר ומעוות, אבל לי היה קשה עד אין־סוף להיבדל מן השאר, להיות יוצאת דופן."

קרלה גרבּוֹבסקי נולדה בברסלאו שבגרמניה בנובמבר 1928 , בת יחידהלגרטרוּד הנוצרייה ולפריץ היהודי, שלימים היה לחזן. בשלב מוקדם יחסית בימי השלטון הנאצי, כאשר הפקידו הוריה את הבחירה בידיה, קשרה קרלה בת התשע את חייה עם הקהילה היהודית.

קרלה, שנחשבה בעיני הרשויות הנאציות בת תערובת (Mischlingskind) הייתה עדה המומה וכואבת לגירוש יהודי ברסלאו, החל משנת 1941 , ליעד לא־ידוע במזרח אירופה. היא השתדלה לעזור למגורשים כמיטב יכולתה, והרגישה נטושה כשכל חברי קהילתה גורשו והקשר עימם נותק, בעוד היא נותרה עם הוריה מאחור בברסלאו. ואולם מעמדה לא הגן עליה לאורך זמן, ובשלב האחרון של המלחמה נאלצו קרלה ואביה פריץ לרדת למחתרת ולהסתתר כדי לחמוק מגירוש.

בספר נותרתי מאחור קרלה מספרת את סיפורה בגוף ראשון בסגנון מלא רגש ומודעות ומזהה מוטיבים בסיפור חייה, כמו חרדת הנטישה שפיתחה בזמן השואה.

התערוכה לוקחת את המבקרים למסע דרך שלוש שכבות של זיכרון: תיעוד בזמן אמת, עדות והנצחה לאחר השואה, ויצירת שפה חזותית שהפכה לחלק בלתי נפרד מהזיכרון הקולקטיבי. במרכזה עומדים אוספי יד ושם: חפצים אישיים, מסמכים, תצלומים ויצירות אמנות.

החלק האחרון של התערוכה מעניק הצצה אל "מאחורי הקלעים" של עבודות האיסוף, הקטלוג, השימור והמחקר הנעשים ביד ושם לאורך השנים. בחלל זה ניתן להתרשם מהמגוון והעומק של כלל האוספים. התערוכה מהווה תזכורת לאחריות המוטלת עלינו – לשמר, לזכור, ולהעביר הלאה את זיכרון השואה. כפי שאמר אלי ויזל: "עלינו להיות שליחי השליחים."

בקטלוג התערוכה מוצגים פריטים נבחרים מהאוספים לצד מאמרים בנושאי אוספים וזיכרון.

עורך: סוזנה היים

עורכי המהדורה העברית: גיא מירון, סוזנה היים.

"בהליכים משפטיים מנהליים נגד יהודים יש לציין בבירור בפתח הדברים, הן בטיעונים המוגשים בכתב הן בטיעונים בדיון שבעל פה, את השתייכותו הגזעית של הצד היהודי שמנגד ולהפיק ללא רחם את המרב מכל נקודה שיכולה לשמש למתקפה נגד היהודי גם אם היא נראית חסרת משמעות כשלעצמה. [...] בחקירות, ואפילו הן שוליות, בבית היהודי או בדירתו בידי שוטרים במדים, פקידים ביחידות שדה, או שוטרים של משטרת הפלילים, יש להתנהל בכל מקרה כך שדיירים רבים ככל האפשר ייעשו מודעים לכך ש"המשטרה דרשה כאן בעניין היהודי...".

מתוך קווים מנחים לאפליית יהודים שהתווה מפקד משטרת ברלין ב=20 ביולי 1938

"היינו בדרכים סך של 29 ימים, והזדמן לנו לא רק לראות הרבה יופי מוכר, אלא יותר מכך – לראות הרבה דברים חדשים, ולקבל רשמים חדשים, רבים לאין מספר, מן האנשים. בדרכנו לאורכו ולרוחבו של חלק גדול מגרמניה הייתה לי פעמים רבות הרגשה שהדבר משול לארוחתו האחרונה של נידון לתלייה, כלומר שאני נפרד ממולדתי שאהבָתי אליה יקדה לפנים, מן הטבע הנהדר והייחודי שארץ זו התברכה בו בשפע בזבזני, מחברים וקרובי משפחה אהובים, שהותר לי ללחוץ את ידם כנראה בפעם האחרונה. זו הייתה גם נטילת פרֵדה מקברים רבים, מזיכרונות נעורים בלתי נשכחים, מעצי תפוח ועצי אגס באים בימים שנטעתי במו ידי, ומכרמים שזכיתי לעבוד בהם בהיותי ילד."

מתוך דוח נסיעה ברחבי גרמניה בטרם ההגירה לארצות=הברית שכתב פרדריק וייל בקיץ 1938

--------------------------------------------------------------------------------------------

כרך זה פורס לפני הקוראים העבריים מבחר עשיר של תעודות על חיי היהודים בגרמניה הנאצית מעליית המשטר הנאצי עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. חלקו השני, הרייך הגרמני 1938 - אוגוסט 1939, מבוסס על הכרך השני בסדרת התעודות הגרמנית על תולדות רדיפתם ורציחתם של יהודי אירופה בידי גרמניה הנאצית Die Verfolgung und Ermordung der europäischen Juden durch das nationalsozialistische Deutschland 1933–1945 (VEJ).

התעודות, המסודרות בסדר כרונולוגי, נותנות ביטוי למגוון נקודות מבט על האירועים: של היהודים שחיו בגרמניה תחת המשטר הנאצי; של החברה הגרמנית הלא=יהודית; של יהודים מחוץ לגרמניה; ושל גורמים בין-לאומיים. הן משקפות באופן בלתי אמצעי את תהליכי שלילת זכויותיהם והדרתם של היהודים מן החברה הגרמנית ואת דרכי התמודדותם של היהודים – הן בתור יחידים הן בתור קהילה – עם השלכות הנישול והבידוד החברתי בחיי היום-יום.

Calendar 2025-2026  A Living Memory

המשפחה בשואה:

סיפורי חפצים מאוסף יד ושם

תחת המשטר הנאצי, בתוך מציאות של רדיפה, של מחסור ושל הפרדה כפויה, התערער המבנה המשפחתי היהודי עמוקות ולעיתים התפרק לחלוטין. קשרים בין הורים לילדיהם, בין אחים ואחיות, בני זוג, סבים וסבות לעיתים נקטעו בבת  tחת או התפוררו בהדרגה, שלב אחר שלב.

גם במצבים הקשים ביותר ניסו יהודים לשמור על תחושת שייכות ואחיזה בחיים דרך קשרי המשפחה, שהיו בשבילם לא רק מקור לנחמה אלא גם יסוד של זהות ושל עצם הקיום. כשנכפו פרדות,  אובדן היה לא רק של האדם הקרוב אלא גם של עוגן פנימי עמוק.

בלוח השנה הזה מוצגים חפצים מאוסף החפצים של יד ושם, שכל אחד מהם נושא סיפור של קשר משפחתי: מתנה או מזכרת מרגע של פרדה או של תשומת לב ואהבה  ניתנה למרות הכל. לעיתים אלו הפריטים האחרונים מן הבית או מאדם אהוב, שנשמרו כל השנים כמזכרת יקרה — עדות למה שעברו בני המשפחה בשואה וזיכרון למי שנרצחו. בסופו של דבר מסרו השורדים ובני משפחותיהם את הפריטים  יד ושם לשם ההנצחה והנחלת הזיכרון לדורות הבאים.

THE JEWISH FAMILY DURING THE HOLOCAUST: ARTIFACTS FROM THE YAD VASHEM COLLECTION

In a reality of deprivation, persecution and forced separation, the Jewish family unit was greatly undermined under the Nazi regime, and sometimes disintegrated completely. The ties between grandparents, parents and children, between brothers and sisters, and spouses or partners were often severed abruptly, or otherwise frayed gradually, as the Jews’ lives slowly unraveled.

Even in the most difficult circumstances, Jews attempted to preserve a feeling of belonging and of life affirmation via family connections that were not only a source of comfort, but constituted one of the cornerstones of their identity and existence. The wrench of separation engendered anguished feelings of loss not just for the kinsmen themselves, but also for the profound internal anchor they represented.

This calendar showcases items from the Yad Vashem Artifacts Collection that carry within them stories of family ties: gifts and mementoes symbolic of a parting moment or a loving gesture made despite the hardships. In some cases, these objects were the only items remaining from a home or someone loved. They were safeguarded and cherished through the years as testaments to the tribulations endured by the family during the Shoah and memorials to the murdered. All these artifacts were ultimately donated to Yad Vashem for posterity by survivors and their families.

קונרד חרמץ

 "זה נראה כמו מגדל בבל: במחנה דיברו בליל של שפות, קיללו בכל מיני שפות, מפני שהיו כאן עבדים מכל מיני ארצות, אבל מכות קיבלנו בשפה אחת ובכינו באותן דמעות."

עם הכיבוש הנאצי סגרה מציאות הרדיפה על הצעיר היהודי קונרד חרמץ. בית המסחר המשפחתי בסוסנוביץ הופקע ממנו, וב1940 נפל לידי הגסטפו ועבר חקירה ועינויים קשים. לאחר שחרורו מהמאסר היה אסיר בגטו, עם שאר יהודי העיר. במרס 1943 שולח לסדרה של מחנות לעבודת כפייה ומהם - לאושוויץ. כאשר הידרדרה בריאותו הצליחו חבריו לחלצו ולצרפו לקבוצת אסירים שנשלחה למחנות עבודה בין הריסותיו של גטו ורשה. בקיץ 1944 הועבר קונרד מוורשה בצעדת מוות לדכאו ומשם למחנות עבודה בבווריה. בימי המלחמה האחרונים עלה בידו לברוח מהמחנה לכפר סמוך, ושם זכה להשתחרר ולחזות בקץ המלחמה. 

אחרי המלחמה נודע לקונרד כי מרבית משפחתו הקרובה נספתה: אמו אסתר רחל גורשה לטרבלינקה, ואחיו עקיבא, גיסתו פרידה, ואחייניו רות ומאיר נרצחו אף הם. הוא היגר לברזיל, שבה חי אחיו הבכור. שם פיתח קריירה עיתונאית ואף היה לבעליו ועורכו של העיתון ביידיש דער נייער מאמענט. הוא זכה להקים משפחה כאשר נשא לאישה את אחייניתו שרה, ונולדו להם שתי בנות. 

קונרד חרמץ מיטיב להנחות את קוראי ספרו 'ביעותים' במורדות התלולים והאפלים של ניסיונותיו במאבק ההישרדות של מי שהתמזל מזלו לשרוד ולהיחלץ מן התופת.

Editor: Sharon Kangisser Cohen

עורכת: שרון קנגיסר-כהן

תהלה דרמון מלכה

Paul Sanders

וולף גרונר

במרס 1939, ערב סיפוחן של בוהמיה ומורוויה לרייך, חיו בתחומן קרוב ל-120,000 יהודים, ולפי ההערכות כ-80,000 מהם נרצחו בשנות מלחמת העולם השנייה. 

בספרו בצל הפרוטקטורט וולף גרונר טוען כי בעבר התעלמו ההיסטוריונים מהאפשרות של התפתחויות אוטונומיותברדיפת היהודים בחבל הכבוש שלא בהכוונה מרכזית מברלין: הם סברו שבכל חבל ארץ שסיפחה גרמניה הנאצית לתחומה לפני המלחמה, היא פשוט החילה את המדיניות האנטי-יהודית שהייתה בתוקף בעת סיפוחו. 

ואולם, לדברי המחבר, המדיניות כלפי היהודים בפרוטקטורט והקצנתה נקבעו למעשה לפי ארבעה גורמי מפתח: המדיניות המרכזית של ממשלת הרייך בברלין; פעולות מטעם רשויות הפרוטקטורט הגרמניות; הצעדים שנקטה ממשלת הפרוטקטורט בפראג; וההגבלות שהטילו שלל רשויות שלטון מקומיות ואזוריות. 

בהסתכמו על הדוחות התקופתיים שהגישה הקהילה היהודית בפראג ללשכה המרכזית להגירת יהודים ועל מגוון מקורות אחרים גרונר מתעד בפרוטרוט את השפעת הרדיפות על היהודים נתיני הפרוטקטורט, על התרוששותם ועל התמעטות סיכוייהם להגר ומבליט את חשיבותן של היוזמות האזוריות והמקומיות בהתפתחותם של הצעדים האנטי-יהודיים ובהקצנתם. לדבריו, יוזמות אחדות שיצאו מהפרוטקטורט השפיעו על קבלת ההחלטות ברייך הגרמני עצמו, ויוזמות אחרות השפיעו על צעדי שננקטו בחבלי ארץ כבושים אחרים.

המחקר מראה גם כיצד הקהילות היהודיות בפרוטקטורט ובעלי התפקידים בהן, שכל צעד וצעד שעשו נבחן בקפידה בידי הגרמנים, פעלו להקלת פגיעתן הרעה של הרדיפות על ידי הרחבתם של שירותי הרווחה, סיוע בהגירה ועזרה בהשמה לעבודה, בין השאר בניצול האינטרסים הסותרים של רשויות שונות. כן עוסק המחקר בצעדים שלא זכו לתשומת לב מספיקת במחקר כגון גטואיזציה מוקדמת בערי השדה ועבודות כפייה, וכאמור לראשונה מוצגת בהלטה פעילותם של מוסדות לא-גרמניים.

שלמה טיקוצ'ינסקי 

מה למדנו מהמחנות? מה פעל הקב"ה בזה? להשאר אותו הדבר ולא להשתנות? אין זה רק כדי ללמדנו! להיות עובד ה' אמיתי, לצפצף על כל העולם! הגרמנים, עם התרבות, העם הנאור, האומה החכמה, מאלו דווקא יצאו הרוצחים הכי גדולים, מיתות משונות ואכזריות! השכל פשט את הרגל! אין שכל, חייבים ללכת בתמימות על דרך רצון ה'! ר' ישראל דוד נֹויוֹוֶנ ֶ ר, ישיבת נֹוַברדוק.

תנועת המוסר של יהדות ליטא מיסודו של ר' ישראל סלנטר הייתה שיטת חינוך עצמי קפדני ברוח התורה למען הגברת יראת שמים ותקיון המידות. ספר זה בוחן את גורלה והלכי רוחה של התנועה לזרמיה בתקופת השואה ובעקבותיה. בזמן השואה דבקו אנשי המוסר במשנתם החינוכית בדבר חובת האדם והתכנסו בטירטוריה רוחנת משלהם ובה בעת גילו נכונות ויכולת לעמוד בשינויים, הישירו פניהם אל הבאות ואזרו תעצומות נפש. לפתיסתם, האקטואליה אינה אלא שלוחתו של הבורא, היושב עתה על כיסא הדין. לכן נדרש איש המוסר (המוסרניק) בגטו ובמחנות להתכונן נפשית ורוחנית כמו שהוא מתכונן לימי הדין השנתיים; זהו מצב נפשי ורוחני המוכר לו היטב. 

בספר חובה מנחמת נסקרת תנועת המוסר על שלושת זרמיה העיקריים: קלם, סלבודקה ונוברדוק. אנשי אשכולת קלם חוו טלטלה עזה בתקופת השואה. בתחילה הם ראו בנאציזם כלי שממנו אפשר להפיק לקח בדבר תכונות מין האדם, אלא שעד מהרה נדמה גישה אוניברסלית זו, ומשנתה של קלם אבדה רובה ככולה בשואה. באשר לסלבודקה, עד השואה התהדרה אסכולה זו גם בפן האוניברסלי של גדלות האדם. באה השואה וערערה את מרכז הכובד שלה. למרות זאת נמצאו לה ממשיכים מובהקים, ואלה לאחר השואה התמקדו באתגרים החדשים שזימנה להם המציאות החברתית והחינוכית בארץ ישראל ובארצות הברית. לעומת שתיהן, אנשי אסכולת נוברדוק התבצרו בעולמם הרוחני הפנימי מפני הגעש שבחוץ, שכן החובות לתיקון הנפש לא השתנו. גם עאשר השואה כילתה כמעט את כל אנשיהם, השורדים והניצולים מצאו בה רק הוכחה לתפיסת עולמם הדיכוטומית המציבה את "התורה" מול "העולם": העולם הוכיח שהוא שרוי בחושף שהמיטו עליו אידיאלים שאינם אלא רוע, פוליטיקה ותככים, שנאה ותחרות. 

הספר עומד ברגישות על דקויותיהן של התגובות השונות בתוך תנועת המוסר לנוכח הרעה ומעלה תרומה חשובה ומרתקת לחקר השואה. 

יוסף (יוסק) גיסר
בעריכת עידית גיל

"מרוב תאבון אוכל בערב את הלחם בלי להשאיר שום דבר לבוקר. כך יהיה גרוע יותר. לכן אני מסלק את המחשבות על שובע. אנ ימשתדל לחשוב על אחרי המלחמה ועל ספרים, זה הדבר שאני חולם עליו מילדות, כדי להתפרסם איכשהו. אני מתבייש במחשבה זו, אבל היא אוחזת בי חזק, שפעם אוכל למסור דיווח עיתונאי על התקופה שבה אני חי או אומר בצורה נועזת יותר: להיות סופר. כתבתי זאת אבל אני חושש מאוד מהווידוי שלי". (מתוך יומנו של יוסק גיסר, יום שלישי, 5 בדצמבר 1944)

יוסף (יוסק) גיסר, צעיר יהודי, בן למשפחת חייטים ענייה מרדום שבפולין, כתב יומן בשפה הפולנית בעת שהיה אסיר במחנות עבודה ואולץ להשתתף בצעדות המוות ממחנה אחד למשנהו לקראת סוף המלחמה. ביומן מתועדים חייהם הקשים מנשוא של אסירי המחנות: עבודת הכפייה המפרכת, המחסור בתזונה בסיסית, תנאי התברואה האיומים, המחלות, הטלטלות הרגשיות והמעברים בין המחנות. היומן מעלה תרומה חשובה גם להבנת היחסים בין האסירים היהודים ומעיד על מאמצי ההישרדות הפעילים שלהם.

יוסק גיסר נספה בצעדת המוות שעות לפני השחרור. הוא היה נותר באלמוניותו אילולא הפקיד חברו ששרד, אברהם פישמן, את היומן בבית לוחמי הגטאות ובכך הציל לפחות את המילים, את ביטויי הייאוש והתקווה ואת רצונו העז של יוסק לשרוד ולהיות לעיתונאי וסופר אחרי המלחמה. ככל הידוע, יומנו של יוסק הוא היומן היחיד אשר נכתב בצעדת מוות שהתגלה עד כה, והוא מוגש בתרגום מוער לעברית. מדפי היומן בוקע ועולה קולו של צעיר יהודי חפץ חיים, אחד מרבים כל כך שנספו בשואה.

אוה קויאטקובסקי

Set of 1 Notebook + 1 Spiral Notepad + 1 Bookmark

// HEBREW // 

Theme:
"INTERIOR", 1942
Rudolf Levy (1875, Stettin, Prussia -1944, Auschwitz-Birkenau)
Oil, gouache and pencil on paper

From the Yad Vashem Art Collection

Rudolf Levy studied at the Fine Arts Academy in Munich. When the war broke out in 1939, he was living in Florence and tried – unsuccessfully - to leave for the USA. He was arrested in December 1943. On 5 April 1944, he was deported on Convoy No. 9 to Auschwitz where he was murdered. 

Make a meaningful gift - Help perpetuate the Memory of the Holocaust

Set of 1 Notebook + 1 Spiral Notepad + 1 Bookmark

// LABELS IN ENGLISH // 

Theme:
"DANCER: Sketch of a Dress", 1930
David Brainin (1905, Kharkov, Ukraine -1942, Auschwitz-Birkenau)
Gouache and pencil on paper

From the Yad Vashem Art Collection

David Brainin studied at Ecole des Beaux-Arts in Paris. Arrested on 29 April 1942, he was interned in Drancy and later in Compiègne. On 18 September 1942, he was deported on Transport No. 34 to Auschwitz, where he was murdered.

Make a meaningful gift - Help perpetuate the Memory of the Holocaust

Set of 1 Notebook + 1 Spiral Notepad + 1 Bookmark

// ENGLISH // 

Theme:
"Pink Flower in a Blue-Black Frame", 1942
Hanna Helmann (1877, Nürnberg -1942, Sobibor)
Oil crayon on tracing paper

From the Yad Vashem Art Collection

Having earned a doctorate in philosophy, Hanna Hellmann worked as a lecturer in the School of Social Work in Frankfurt. In May 1938, she was hospitalized in a sanatorium. On 15 June 1942, she was deported together with the patients and staff to Sobibor, where she was murdered. 

Make a meaningful gift - Help perpetuate the Memory of the Holocaust

Set of 1 Notebook + 1 Spiral Notepad + 1 Bookmark

// ENGLISH // 

Theme:
"INTERIOR", 1942
Rudolf Levy (1875, Stettin, Prussia -1944, Auschwitz-Birkenau)
Oil, gouache and pencil on paper

From the Yad Vashem Art Collection

Rudolf Levy studied at the Fine Arts Academy in Munich. When the war broke out in 1939, he was living in Florence and tried – unsuccessfully - to leave for the USA. He was arrested in December 1943. On 5 April 1944, he was deported on Convoy No. 9 to Auschwitz where he was murdered. 

Make a meaningful gift - Help perpetuate the Memory of the Holocaust

GREETING CARDS "THE FLOWER SERIES"
From the Yad Vashem Art Collection

A hand-picked selection of 10 Greeting cards + 10 envelopes

Many of the works hosted by Yad Vashem depict the reality of life during the Holocaust. But along with the urge to document daily life, artists searched for a way to break free from their cruel environment, and also provided their fellow inmates with an opportunity to forget, even just for a moment, the hardships of the ghettos and camps.  

Make a meaningful gift - Help perpetuate the Memory of the Holocaust

Set of 1 Notebook + 1 Spiral Notepad + 1 Bookmark

// LABELS IN HEBREW // 

Theme:
"DANCER: Sketch of a Dress", 1930
David Brainin (1905, Kharkov, Ukraine -1942, Auschwitz-Birkenau)
Gouache and pencil on paper

From the Yad Vashem Art Collection

David Brainin studied at Ecole des Beaux-Arts in Paris. Arrested on 29 April 1942, he was interned in Drancy and later in Compiègne. On 18 September 1942, he was deported on Transport No. 34 to Auschwitz, where he was murdered.

Make a meaningful gift - Help perpetuate the Memory of the Holocaust

Otto Weiss | Editor: Ruth Bondy

Ages 12-14 Language: English

Book

עורכת: בתיה דביר

בשיתוף הוצאת מורשת

Mordechai Lensky | Foreword by Samuel Kassow

Emilie Roi

Raz Segal

הנריק בריסקר

עורכת מדעית: בלה גוטרמן

מרטה גורן

עכשיו את קריסיה. תלכי תמיד זקופה, תסתכלי לאנשים בעיניים, שאיש לא יחשוב שאת מפחדת או מסתירה סוד נורא. האירי את פנייך, אנשים אוהבים ילדים מחייכים. והעיקר – שעינייך יהיו תמיד צוחקות כי רק לילדים יהודים יש עיניים עצובות.

ככה אמרה אמא נטקה למרטה, ילדתה בת השמונה, כשהוציאה אותה ממרתף בית המרקחת שבו עבדה ושלחה אותה מצ'וֹרטקוּב לוורשה בזהות בדויה. מרטה לא ראתה עוד את אמהּ והמילים האחרונות האלה היו לה לציווי, לצוואה.

Yisrael Kaplan | Editor: Zeev W. Mankowitz

Yechiam Weitz

עורך: דן מכמן

עמית ורשיצקי

מהו הנאציזם ומה פשר כוחו הרעיוני? מה היו מקורות ההשראה הפילוסופיים של השקפת העולם הנאצית ובאיזו מידה היא נשענה על יסודות מדעיים? באילו מובנים המסגרת הרעיונית והמושגית שהציע הנאציזם הציגה עולם ערכי ונורמטיבי חדש שסיפק מענה לרחשי לב של גרמנים רבים בעולם מודרני ומחולן? ספר זה מבקש לענות על שאלות סבוכות אלה באמצעות ניתוח כתביהם של הוגים, מדעני גזע ותיאורטיקנים פוליטיים בגרמניה בין שתי מלחמות העולם.

Yitzhak Arad

Yitzhak Arad

אסתר ובמן, מאיר ליטבק | מאנגלית: יהודה פורת

בשיתוף הוצאת מאגנס

Eddie Weinstein

עורך: ישראל גוטמן

ראול הילברג

עורכי המהדורה העברית דוד בנקיר, בלה גוטרמן | מאנגלית: איה ברויר

Editors: Bella Gutterman and Avner Shalev

Head Curator: Vivian Uria

Curator: Haviva Peled-Carmeli, Deputy Curators: Michael Tal, Sara Shor

The Yad Vashem Synagogue catalogue - The artifacts displayed in the Yad Vashem Synagogue are a few of the thousands of items preserved in Yad Vashem's collections that tell the story of the Jewish people – a panoramic mosaic of memories depicting the fate of individuals, families and communities during the Holocaust.  The artifacts in our collections tell stories interwoven with flashes of fear, despair and loss, but also moments of determination, pity, hope, courage and love.  These stories evoke empathy with the fate of the victims, and place the Jewish individual at the heart of the narrative that unfolds in the Holocaust History Museum.  The significance of these artifacts is hoin ned by their integration the vast, complex fabric that shapes collective memory from countless fragments of personal recollection.  The display area and the space currently used as the Synagogue combine to depict the lost Jewish life in the face of its continuity today.  These artifacts bear mute testimony to the history and legacy of individuals and communities during the Holocaust that we seek to commemorate and to impart to future generations.

Articles by Joan Ockman, Moshe Safdie, Avner Shalev, Elie Wiesel

Head Curator: Vivian Uria

Editors: Eliad Moreh-Rosenberg, Walter Smerling

עורכים: בלה גוטרמן, אבנר שלו

אוצרת: ויויאן אוריה

אוצרת: חביבה פלד-כרמלי, אוצרי משנה: מיכאל טל, שרה שור

קטלוג בית הכנסת - החפצים המוצגים בבית הכנסת ביד ושם הם חלק מאלפי חפצים המצויים באוספי יד ושם ומספרים את סיפורו של העם היהודי. סיפורים אלה מהווים פסיפס רחב של זיכרונות הקשורים לגורלם של יחידים, משפחות וקהילות בתקופת השואה. פריטי האוסף מייצגים סיפורים שבהם שזורים רגעי חרדה, ייאוש ואובדן, אך גם רגעים של תושייה, חמלה, תקווה, אומץ לב ואהבה. זיכרונות אלה מעוררים הזדהות עם גורלם של הקורבנות ומציבים במרכז הנרטיב של המוזיאון לתולדות השואה את האדם היהודי בשואה. חשיבותם של החפצים שמספרים סיפור מועצמת באמצעות השזירה שלהם כחלק ממארג המעצב זיכרון קולקטיבי מתוך שלל שברי זיכרונות אישיים. חלל בית הכנסת ביד ושם והתצוגה שמוצבת בו כרוכים זה בזה ומספרים את הסיפור של רקמת החיים היהודיים שאבדה בשואה. חורבן העבר מוצג אל מול המשכיותם של החיים היהודיים בהווה.  סיפורים אלה מהווים עדות אילמת להיסטוריה של יחידים וקהילות בתקופת השואה שאנו מבקשים להנציח ולהנחיל לדורות הבאים.

עורכת ואוצרת התערוכה: יהודית קול־ענבר

יאן לניצ'ק

הספר עוסק בממשלת צ'כוסלובקיה הגולה בלונדון בתקופה שבין הסכם מינכן לבין ההפיכה הקומוניסטית. המחבר בוחן גישות שונות כלפי היהודים, במהלך המלחמה ולאחריה, וחושף שתחושת לאומיות גוברת עיצבה את יחסה של צ'כוסלובקיה כלפי היהודים. הוא מציג את צ'כוסלובקיה כמקרה בוחן יוצא דופן של מדינה שטיפלה באזרחיה היהודים בהגינות. המחקר מציע ניתוח חדשני של פעילותה הפוליטית של ההנהגה הגולה ושל יישום תכניותיה בצ'כוסלובקיה המשוחררת לאחר 1945.

Havi Dreifuss (Ben-Sasson)

"As far as Polish‒Jewish relations are concerned, we need to devote at least a few words to the attitude of Jews toward the Poles.… even in their suffering, the Jews remember with deep emotion and gratefulness all the acts of kindness toward them and the helping hand extended to them by each of those Poles.… But, despite this, the insult and humiliation—which shall never be forgotten—no one wishes to remember."
(Anonymous, Warsaw Ghetto, 1942)

Ruth Leimenzon Engles| Edited by Ben-Tsiyon Klibansky

At last, I have gotten a notebook in which to write. I have a pencil. I will try. Maybe it will make it easier to push through the days. It’s hard for me. As soon as dawn breaks, my first thought is: how does one endure until the end of the day.
Ruth Leimenzon Engles, May 15, 1944

A few days after the Germans occupied Vilna at the end of June 1941, Ruth Leimenzon’s husband was seized by local collaborators and was never seen again. Ruth, the sole survivor of her murdered family, managed to survive two years in the ghetto using her intelligence and common sense, helped by luck and perhaps miracles. Just two days before the ghetto’s liquidation in September 1943, Ruth escaped with the help of a Christian woman, her former boss’ wife, and found a hiding place in a barn on a farm 20 kilometers from Vilna, where she hid for nearly a year. During the last two months in the barn, Ruth wrote a diary in Yiddish describing her three-year ordeal.

Editors: Zeev Mankowitz, David Weinberg, Sharon Kangisser Cohen

In what sense was the European heritage responsible for Jewish cultural and intellectual development? How could one describe the events of the Holocaust? Was there a future for Jews in a reconstructed Europe? A group of scholars suggests a more nuanced view by examining the perspectives of ten survivors – philosophers, activists, and memoirists – whose attitudes towards the European past were characterized by conflicting feelings of alienation and attraction.

עורכת: דליה עופר

"סיפורה של המשטרה היהודית בגטו קובנה הוא גם סיפורו של גטו קובנה כולו", כך נפתח החיבור משטרת הגטו היהודית בוויליאמפּוֹלֶה ובו 253 עמודים מודפסים ביידיש שנכתבו בגטו קובנה והוטמנו בו באביב 1944. בדפי החיבור מגוללים מחברי המסמך, שוטרים יהודים בגטו, את קורות המשטרה היהודית מהקמתה ועד סתיו 1942, סוקרים אירועים מרכזיים בתולדות הגטו, תושביו ומוסדותיו ועוסקים בנושאים מרכזיים מחיי היום יום. הפרקים הראשונים של הספר מתארים תיאור כרונולוגי את השבועות הראשונים לכיבוש הגרמני, הפוגרומים והרציחות ההמוניות, את התארגנות המשטרה היהודית ואת קורות גטו קובנה עד לאחר הגירוש הגדול, ואת רציחתם של יהודי גרמניה שגורשו לקובנה בדצמבר 1941. המשך החיבור שופך אור על אירועים מרכזיים בתולדותיהם של יהודי הגטו, ודן בהתפתחות המנגנון המשטרתי והמבנה ההיררכי שלו, ביחסים בין משטרת הגטו למועצת הזקנים ולמשרד העבודה, בקשרים עם הגרמנים ועם הליטאים ועוד.

ברנד שמלהאוזן | מגרמנית: דפנה עמית

ביולי 1941 הגיע הגרמני ברטולד בייץ בן ה-27 לעיר בוריסלב כדי לנהל את החברה להפקת נפט במזרח גליציה והיה עֵד להשמדה המתמשכת של יהודים בידי הנאצים. הוא התייצב ללא היסוס נגד תכנית ההשמדה והצליח לשחרר מאות יהודים ואפילו להוציאם מרכבות שהובילו אותם למחנה ההשמדה בלז'ץ. ברטולד בייץ ואשתו אלזה סיפקו בסתר מזון ליהודים וגם הנפיקו להם תעודות עבודה מזויפות. שניהם הוכרו כחסידי אומות העולם.

"רבות נכתב על מי שהיו מעורבים באותן שנים חשוכות של ההיסטוריה הגרמנית במעשים שיש בהם אשמה כבדה, שהעטו בושה שלא תשוער על העם הגרמני. חומר מועט ראה אור על מי שייצגו באותה בעת את 'גרמניה האחרת' וניסו לעכב את הרוצחים. ברטולד בייץ הוא אחד מהם. אסור שהאומץ והאנושיות שלו יישכחו". [ברנד שמלהאוזן, אביב 1991].

Andrew Burian

A sheltered boy from the small town of Buština (then Czechoslovakia, now Ukraine), Andrew had a beautiful carefree childhood. At the age of thirteen, his world was shattered. Andrew’s wartime odyssey began with deportation from his hometown to Mateszalka ghetto in Hungary. From there, Andrew and his family were deported to Auschwitz-Birkenau, where he survived countless selections and near death experiences. In the freezing winter of 1945, he survived the infamous “death march” evacuation of Auschwitz-Birkenau and was loaded into a cattle car for the long journey to the Mauthausen concentration camp in Austria. Andrew survived another death-march to the Gunskirchen concentration camp from which he was ultimately liberated by the U.S. army. Andrew’s journey took him through Hungary, Poland, Austria, Czechoslovakia, England and, finally, the USA where he made a new life.

פרנק בלייכמן

פרנק בלייכמן היה בן 16 כשפרצה המלחמה ב־1939, עם הפלישה הגרמנית לפולין. תחילה שטף את קַמיוֹנקה, עיירת הולדתו, זרם פליטים יהודים מוורשה המופצצת. אחריהם באו חיילים פולנים נסוגים. זמן קצר אחרי שהגיעו חיילים גרמנים לקַמיוֹנקה הם החלו להתעלל ביהודים ובלייכמן הנער ראה, הזדעזע ונשבע לנקום. כעבור שלוש שנים עלה בידו להגשים את שבועתו. ערב הגירוש מגטו קַמיוֹנקה, באוקטובר 1942, החליט פרנק לברוח. הוא פגש בדרכו בורחים צעירים נוספים והקים איתם יחידה פרטיזנית. חלק הארי של ספר הזיכרונות הזה הוא סיפור השנתיים שעשה ביערות. פרנק בלייכמן היה צעיר, נועז, בעל תושייה וחושים חדים וכושר מנהיגות, תכונות שבאו לידי ביטוי בסיפור הישרדותו ביער בתור פרטיזן. סיפורו של בלייכמן הוא סיפורם של הפרטיזנים היהודים ביער פַּרצֶ'ב שבמחוז לובלין – אזור שהתנהלו בו מאבקי כוח עקובים מדם בין תנועות פרטיזניות פולניות למיניהן – על הקשיים הפיזיים והנפשיים שהכבידו עליהם ועל הסכנות שארבו להם הן מצד הגרמנים והן מצד הקבוצות הפרטיזניות הפולניות האנטישמיות והמלשינים המקומיים. אבל בייחוד זהו סיפור על הערבות ההדדית היהודית של הפרטיזנים היהודים שקיבלו עליהם לדאוג ולהציל יהודים שברחו מן האקציות אל היער. הספר הייתי פרטיזן יהודי שופך אור על סוגיה שלא נחקרה דיה של התנועה הפרטיזנית היהודית בתחום הגנרלגוברנמן. "זהו סיפור מרתק על סבל, על עמידה ועל ניצחונה של רוח האדם, משׂוּאה של תקווה לכל התוהים כיצד ייתכן שהטוב ינצח אי־פעם את הרע בעולם טרוף סערות. חשיבות הלקח שהוא מלמד, אומץ ודבקות במטרה, בעינה עומדת. יהודים יכולים לזקוף ראש כשהם קוראים את הדפים הללו; וכל בני האדם, באשר הם, בכל מאבקיהם, יכולים להתמלא גאווה על מה שיכולים בני אנוש לחולל כשהם לוקחים את גורלם בידיהם." [סר מרטין גילברט]

Israel Cymlich; Oskar Strawczynski | Foreword by David Silberklang

Escaping Hell in Treblinka includes two remarkable documents written by two survivors of that hellish darkness while the authors were still in hiding, unsure if they would succeed in evading the Nazis. Israel Cymlich’s memoir provides a rare insight into the Treblinka I forced labor camp’s brutal daily life, as well as the regular contact and human traffic between the two Treblinka camps. Srul escaped in April 1943, just before he was due to be transferred to the Treblinka II extermination camp. Oskar Strawczynski’s memoir is one of the earliest written eyewitness accounts of the August 1943 uprising in Treblinka. He tells of Jewish camp officials’ cruel treatment of their fellow Jewish prisoners; the viciousness of the German staff; preparations for the uprising, and life after the mass escape from the camp. Both men owed their survival to their own daring and initiative as well as to the assistance they received from a variety of people, including Polish rescuers.

 נחמה טק

שואת העם היהודי הייתה מנת חלקם של נשים וגברים כאחד. האם חוו נשים וגברים את השואה בדרכים שונות? מה עלה בגורלם בסביבות שונות - בגטאות, במחנות, ביערות? כיצד הגיבו לאתגרים שעמדו בפניהם ואיש כלפי רעהו? האם חוויותיהם של יהודים ממזרח אירופה מקבילות לחוויותיהם של יהודים ממערבה? הסוציולוגית נחמה טק מנסה לענות בספרה על שאלות אלה ואחרות באמצעות ראיונות רבים שערכה עם ניצולי שואה ובסיוע יומנים, ספרי זיכרונות ועדויות של ניצולים. הציר המקשר בין פרקי הספר הוא השלבים השונים של השואה - ההפרדה בין יהודים לארים ונישולם ממקורות הפרנסה; הקמת הגטאות והחיים בהם; מחנות הריכוז; הסתתרות והתחזות בעולם הנוצרי; התנגדות. הספר מתאר כיצד פיתחו נשים וגברים דרכי התמודדות שונות עם המאורעות ומעלה על נס חמלה, עזרה הדדית וסולידריות, שותפוּת וחלוקה בנטל כערכים שהיה בהם כדי לחזק את היהודים הנרדפים ולעִתים אף לשפר את סיכוייהם לשרוד בשואה.

בשיתוף מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות