בת כזאת רצינו

"בכל ערב חזרה אמא על ההוראות: היי נחמדה וחייכנית ואז יאהבו אותך. עשי מה שיאמרו לך, ועזרי ככל שתוכלי. אם אתעכב ואת תתגעגעי, בכי לתוך הכרית בשקט, כדי שלא ישמעו אותך. אל תאכלי בסכין ובמזלג, ילדות כפריות אוכלות רק בכף. למדי היטב, והכיני שיעורי בית כדי שכולם יהיו גאים בך. אל תכתבי לי מכתבים, אני אכתוב לך. והחשוב ביותר: השתדלי תמיד שהעיניים שלך יהיו צוחקות, ילדים אינם אוהבים ילדים שעיניהם עצובות" (מתוך הספר סיפורה של מרטה)

מרטה היא סבתא לנכדים המתגוררת ברחובות. היא נולדה בפולין וילדותה עברה עליה בתקופת השואה. כשהייתה בת שמונה ביקשה אמה להציל את חייה ושלחה אותה בזהות בדויה מעיר הולדתה צ'רטקוב לעיר ורשה.

קריאה בספר "בת כזאת רצינו" היא מסע היכרות עם קורותיה של ילדה שבתוך מציאות קשה של אובדן והרס אחזה בחיים, מצאה את דרכה ובנתה את חייה בארץ ישראל בתקופה של שחרור ותקומה.