בספרו משחזר שולמן את מסלול הייסורים והמוות של מגורשי טרנסניסטריה, את השיירות האינסופיות בדרכים שלצדן נערמו גוויותיהם של הטבוחים ושל המגורשים שלא עמדו בתלאות, את המפגש עם שלדי האדם לבושי הסחבות שהושארו לגסוס ברעב, בקור ובמגפות, את הגטאות המאולתרים ומחנות הכפייה, את חוסר האונים לנוכח אבדן בני המשפחה ונוכחותו המתמדת של המוות ואת האימה מפני אכזריותם השרירותית של נציגי השלטון ועוזריהם.