"חיפשתי את פניהם של פאפי ושל היינץ. הם לא היו שם. אבל ראיתי פנים מוכרות. אדם בגיל העמידה, פניו כפני שלד, שממנו הציצו שתי עיניים חומות חקרניות-ספקניות. 'אני מכירה אותך', אמרתי בהולנדית, והוא קד קלות לעומתי. 'אני אוטו פרנק', אמר, 'את אוה, לא כן? החברה הקטנה של אנה. האם אנה נמצאת אתכן? הראיתן אותה או את מרגו?'".
זהו סיפור על אומץ, הישרדות ותקווה כנגד כל הסיכויים שמתאר מסע מרגש באירופה הכבושה, ממקומות המסתור בבתים הולנדיים אל העולם המאיים של מחנות הריכוז הנאציים. אווה שלוס, כמו חברתה לספסל הלימודים אנה פראנק, גורשה לאושוויץ בנעוריה, ובספר הזיכרונות המרתק הזה היא מספרת על האימה שחוותה וכמוה גם אלפים רבים של נערות יהודיות. לאחר המלחמה נשא אוטו פראנק, אביה של אנה, את אמה של אווה לאישה ואווה נעשתה אחותה החורגת של אנה פראנק.