מרים סעדיה, ילידת לודז', הייתה בת 11 כשפלשו הגרמנים לפולין. היא נתייתמה מהוריה כבר בשבועות הראשונים של המלחמה ומאז היו חייה למסע אין-סופי של בריחה ונדודים. הקורא משתאה לנוכח הרצון האיתן כברזל של מרים להישאר בחיים נגד כל הסיכויים, כאשר קרוביה נרצחים, כאשר כל העולם היהודי שמסביבה עולה באש וחייה שלה תלויים על חוט השערה. הנחישות הזאת היא שסייעה למרים לשקם את הריסות חייה לאחר המלחמה, להשלים את השכלתה, לעלות לארץ-ישראל סמוך לקום המדינה, להינשא ולהקים משפחה.