"אנחנו יודעים שהיהודים נרצחו... ידוע לנו באופן מפורט למדי מי רצח אותם, היכן, איך ומתי... אבל מה שאנחנו רוצים לדעת, ואיננו יודעים, הוא איך חיו היהודים לפני שנרצחו...". את החלל הזה בא יהודה באואר למלא בספרו מוֹת העיירה המתעד בפירוט את חייהן של שבע עיירות בסְפָר המזרחי ועוד כמה עיירות בצורה מפורטת פחות, ואת מוֹתן – מוות שבא להן תחילה מידי הסובייטים 1941-1939, שחיסלו את העיירות כתופעה תרבותית-סוציולוגית-היסטורית, ואחר כך מידי הגרמנים שהשמידו פיזית את העיירות ואת יושביהן היהודים בשנים 1942-1941 בעיקר. זהו ספר חלוצי מפני שהמחקר על השואה במזרח אירופה מתרכז בעיקר בקהילות הגדולות ועד היום לא נכתב שום מחקר העוסק בעמידתן של העיירות היהודיות בפולין.
באואר מעמיד במרכז ספרו שאלות רבות, כגון: מה הייתה השפעת הסובייטיזציה על הקהילות היהודיות? מה עלה בגורלם של הפליטים היהודים מפולין הכבושה שהגיעו אל הסְפָר המזרחי? האם סיפרו ליהודי המקום מה עבר עליהם בשלטון הגרמנים? מה קרה למוסדות היהודיים בשלטון הסובייטים? איך הסתדרו היהודים מבחינה כלכלית? מה היה טיבם של היודנרטים ואיך הגיבו בשלטון הגרמנים? האם שמרו הקהילות היהודיות על מידה לכידות קודם שנשמדו ונרצחו? האם הייתה בהן "עמידה" כפי שהייתה בקהילות הגדולות? לא על כל השאלות אפשר לענות תשובות מלאות ומספקות, אבל ספרו של יהודה באואר שב ומאיר להרף עין את העיירות היהודיות על חייהן התוססים רגע לפני שנעלמו לבלי שוב.
