חדור הכרה כי הוא מתעד את כליון עמו, סיכן שמחה גוטרמן את חייו ברשמו על פיסות נייר ארוכות, שאותן גולל וטמן בבקבוקים, את המתרחש לנגד עיניו. בהתבוננות מדויקת ונעדרת פתוס מגולל המחבר את פרשת ייסוריה של קהילת פלוצק בפולין: החרדות בטרם פרוץ המלחמה, כניסת הגרמנים, דרך הייסורים הארוכה של התעללות והשפלה, עד הגירוש אל מחנות ההשמדה. את פיסות הנייר, הכתובות ביידיש, בכתב צפוף הגודש את שני צדדיהן, טמן המחבר בתוך בקבוקים ואותם החביא במקומות שבהם הסתתר. אחד מהבקבוקים נתגלה אחרי המלחמה.
שמחה גוטרמן הסתפח אל המחתרת הפולנית ונפל בקרב בוורשה.