רצית לצעוק: "מה זה – חלום או מציאות?" לא ידעת אם לשמוח או לבכות לנוכח הפרדוקס הזה. אולי צודקים אלה שחיים כך, כאילו לא קיימות הזוועות מסביב, ומסרבים לראות את החומות המקיפות אותנו. אולי שכחו שאוחזת בנו כף יד עשויה ברזל, אשר עלולה בכל רגע להיסגר ולמעוך את כולנו כמו זבובים. גרגורי שור, רשימות מגטו וילנה 1941–1944, הוצאת איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל, תל אביב 2002, עמ' 51–52. לאחר שחרור וילנה, בשלהי הקיץ של 1944, חזרה להריסות הגטו קבוצה של פרטיזנים יהודים שיצאו בזמן המלחמה מהגטו ליערות. בינות להררי אשפה ומקומות מחבוא שונים הם מצאו וחילצו חומר תיעודי יקר ערך על חיי הגטו, שכלל יותר מ-200 כרזות רחוב, עשרה מהן עומדות במרכזו של מסע חינוכי המוצע לתלמידי התיכון בערכה חדשה שהוציאה המגמה להכשרת מורים. כרזות רחוב, מעצם טבען משקפות מחד את הפעילות הרשמית של מוסדות הגטו ומאידך את הציבוריות והלך הרוח. מעצם אופיין הן נחרצות וכמו מעמידות סימן קריאה סביב התופעות עליהן הן מעידות. בעקבותיהן הוספנו עדויות ויזואליות, מקורות כתובים בני הזמן, שירה, תצלומים ויצירות אומנות המציבים סימני שאלה, מצביעים על הקשיים ועל הדילמות והמורכבות שליוו את עצם הפעולות שהכרזות מעידות עליהן.
