הספר חושף פרשה עלומה בתולדות היישוב ובתולדות מדינת ישראל שיש לה השלכות אקטואליות על עשיית צדק עם קרבנות השואה. בהתבסס על חומר ארכיוני שנאסף בארץ ובעולם מגלה כץ בספרו כי ראשיתה של הפרשה בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים שבהן ביצעו יהודים רבים מאירופה השקעות כלכליות בארץ ישראל. ההשקעות כללו רכישת בתים, קרקעות עירוניות וחקלאיות וכן השקעות פיננסיות ובנקאיות. לימים התברר כי רבים מן המשקיעים בארץ-ישראל נספו בשואה. רבות מן ההשקעות נתפסו בידי "הממונה על רכוש האויב", חלק נתפסו בידי האפוטרופוס הכללי, חלק נותר ככל הנראה בבנקים, חלק נשאר בידי החברות למכירת קרקעות ואת מקצת קרקעות הנעדרים פעלה הקרן הקיימת להעביר לידיה ולידי חברת הבת שלה הימנותא ועל-ידי כך לשמרן בידיים יהודיות.
"אמנם עברו יותר משישים שנה מהתחלת השואה... הנשמות כבר אינן בעולם הזה אבל רכושן החומרי נשאר. לכל אדם הגון ברור שרכוש זה שייך, ראשית לכול, לקרבנות שהצליחו לשרוד... ברור שאם מיליונים שילמו בחייהם על זוועות שלטון הרשע ואין ביכולתם לדרוש את מה שמגיע להם, הרי שיורשיהם... הם אלו שהרכוש מגיע להם... פרופ' יוסי כץ, בספרו החשוב, הקדיש מאמץ וזמן למחקר בנושא כאוב זה. במחקר מקיף בדק את הנושא, והפרטים שהוא מביא בספרו מעידים על העוול שנעשה ונמשך גם היום..." [אפרים קריצלר, עמודים, יולי 2002].
"מאות מיליוני שקלים ואלפי דונמים אדמה של יהודים שניספו בשואה, חסומים במרתפי הבנקים הישראלים והאפוטרופוס הכללי, בלי שהשורדים או יורשיהם מקבלים אותם בחזרה לרשותם. בספרו תובע פרופסור כץ לעשות צדק עם בעלי הרכוש ולהחזירו להם... פרופ' כץ אינו מתכוון לשקוט עד שתמוצה הפרשה מבחינתו..." [לירון נגלר-כהן, הצופה, 14 באפריל 2000].
"מחקרו של יוסי כץ הוא מחקר חלוצי במלוא המשמעות של המושג… מדובר בעבודת מחקר חשובה ופורצת דרך" [פרופ' משה ליסק].
