יעקב פוזננסקי, אגרונום בהכשרתו, שהיה כלוא בגטו לודז' עם אשתו ובתו, תיעד ביומנו את כל תקופת המלחמה. הוא החל לכתוב את היומן באוקטובר 1941 והוסיף לכתוב עד 2 ביוני 1945, חצי שנה כמעט לאחר השחרור. פוזננסקי חש צורך לתעד את ההתרחשויות הכלליות בגטו כמו גם את חייו הפרטיים, רגשותיו ומחשבותיו על הנעשה סביבו, מתוך הבנה שהוא עֵד למאורעות שלא היו כמוהם בהיסטוריה. הוא מצייר תמונה מרתקת ומורכבת של מכלול החיים בגטו הרעב, הסגור והמנותק מן העולם, ומעניק לנו הצצה נדירה למדי על חודשי ההתארגנות הראשונים של שרידי היהודים בפולין.