Filter by:
Clear AllBooks in Hebrew
הייתי פרטיזן יהודי: לחימה והצלה ביערות לובלין
פרנק בלייכמן
פרנק בלייכמן היה בן 16 כשפרצה המלחמה ב־1939, עם הפלישה הגרמנית לפולין. תחילה שטף את קַמיוֹנקה, עיירת הולדתו, זרם פליטים יהודים מוורשה המופצצת. אחריהם באו חיילים פולנים נסוגים. זמן קצר אחרי שהגיעו חיילים גרמנים לקַמיוֹנקה הם החלו להתעלל ביהודים ובלייכמן הנער ראה, הזדעזע ונשבע לנקום. כעבור שלוש שנים עלה בידו להגשים את שבועתו. ערב הגירוש מגטו קַמיוֹנקה, באוקטובר 1942, החליט פרנק לברוח. הוא פגש בדרכו בורחים צעירים נוספים והקים איתם יחידה פרטיזנית. חלק הארי של ספר הזיכרונות הזה הוא סיפור השנתיים שעשה ביערות. פרנק בלייכמן היה צעיר, נועז, בעל תושייה וחושים חדים וכושר מנהיגות, תכונות שבאו לידי ביטוי בסיפור הישרדותו ביער בתור פרטיזן. סיפורו של בלייכמן הוא סיפורם של הפרטיזנים היהודים ביער פַּרצֶ'ב שבמחוז לובלין – אזור שהתנהלו בו מאבקי כוח עקובים מדם בין תנועות פרטיזניות פולניות למיניהן – על הקשיים הפיזיים והנפשיים שהכבידו עליהם ועל הסכנות שארבו להם הן מצד הגרמנים והן מצד הקבוצות הפרטיזניות הפולניות האנטישמיות והמלשינים המקומיים. אבל בייחוד זהו סיפור על הערבות ההדדית היהודית של הפרטיזנים היהודים שקיבלו עליהם לדאוג ולהציל יהודים שברחו מן האקציות אל היער. הספר הייתי פרטיזן יהודי שופך אור על סוגיה שלא נחקרה דיה של התנועה הפרטיזנית היהודית בתחום הגנרלגוברנמן. "זהו סיפור מרתק על סבל, על עמידה ועל ניצחונה של רוח האדם, משׂוּאה של תקווה לכל התוהים כיצד ייתכן שהטוב ינצח אי־פעם את הרע בעולם טרוף סערות. חשיבות הלקח שהוא מלמד, אומץ ודבקות במטרה, בעינה עומדת. יהודים יכולים לזקוף ראש כשהם קוראים את הדפים הללו; וכל בני האדם, באשר הם, בכל מאבקיהם, יכולים להתמלא גאווה על מה שיכולים בני אנוש לחולל כשהם לוקחים את גורלם בידיהם." [סר מרטין גילברט]
הנשים היהודיות במחנה הריכוז רוונסבריק
רושל ג‘ סיידל | מאנגלית: אברי פישר
בשיתוף בית לוחמי הגיטאות
כתבי עת בתחום מדעי היהדות בגרמניה ופעילותם בשנים 1933–1939
קרסטין פון דר קרוֹנֶה
סדרת העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית מקורות ומחקר, כרך 8
קולכם שמעתי: שיח זיכרון מדור לדור
"צווארינו נתונים בלולאות חנק, כאשר הלחץ שוכך לרגע אנו פולטים צעקה. אין להמעיט מחשיבותה. פעמים רבות בהיסטוריה הדהדו צעקות כאלה; זמן רב הן הדהדו לשווא ורק הרבה מאוחר יותר הן עוררו הד..." (גוּסְטָבָה יַארְצְקָה, חברת ארכיון "עונג שבת" בגטו ורשה)
במעמקי המצוקה שבה היו היהודים שרויים בימי השואה נכתבו כתבים והשתמרו בתור צו זיכרון וצו המשכיות שנשלחו אלינו, הדורות הבאים. ככל שאנו מתרחקים בשנים ממאורעות השואה, עלינו להמשיך לבנות ולקיים זיכרון שואה בעל משמעות ולהדהד את הקולות שנשתמרו. האסופה קולכם שמעתי מביאה את קולותיהם של נספים ושל ניצולים שכתיבתם בימים של כאוס ואפלה מלמדת על תעצומות נפש ועל הניסיון רב ההשראה להמשיך ולדבוק בערכים יהודיים ואוניברסליים ולשמור על צלם אדם. הקולות המרגשים משולבים בשירים ובכתבים ומלווים בתצלומים אותנטיים מן התקופה וביצירות אומנות מאוספי יד ושם. האסופה הייחודית הזאת מהווה עוגן לערבי זיכרון. היא מזמנת שיח במעגלים פרטיים, משפחתיים וחברתיים, ומאפשרת קריאה והתבוננות אישית וקבוצתית הנוגעת בזיכרון המשפחתי, הקהילתי והלאומי.